"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המונופול של "הקדוש המעונה"

,עודכן

אינני אוהב התערבות פוליטית בתהליכי תרבות, וחבל שאבנר הולצמן, חוקר ראוי, חטף בעקבו של אריאל הירשפלד. אבל מה הטענה? הוועדות הללו הן ברובן פוליטיזציה אסתטית במסווה. אפשר להבין את חבורת פורסי הפרסים שהתרגלה להעניק יוקרה ומעמד לאנ"ש ולהם בלבד. פתאום גם הם עומדים למבחן ולא רק בני טיפוחיהם. המצב העלוב של מדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות נובע, בין השאר, בשל פוליטיזציה יתרה שבמסגרתה הפכו חוקרים ומרצים את הקתדרה שלהם לבמה פוליטית חד־מימדית. לפוליטיקה יש סימני קריאה ולחוקרים במחקר המדעי - סימני שאלה.

הירשפלד הסתובב אמש באולפני הטלוויזיה כקדוש מעונה. הוא תהה, כיצד פסלוהו משיקולים פוליטיים ולא תרבותיים, בעוד זה מה שהוא עצמו עשה במשך שנים. כי זאת האמת, מכלול מפעלו הביקורתי של הירשפלד בתחום הספרות נגוע בפוליטיזציה. באוקטובר 2006 התקיים פסטיבל המשוררים הבינלאומי בירושלים שהירשפלד היה מנהלו האמנותי. באותו זמן פירסמה המשוררת חוה פנחס־כהן את ספר שיריה השישי. כמי שחקר את שירתה, מדובר לטעמי במשוררת המוכשרת, הפורייה והמעמיקה ביותר כיום בשירה העברית. פשוט קיראו את שירתה וראו את שכבות העומק הלשוניות, תרבותיות, ספרותיות, מיתולוגיות, יהודיות, נשיות המככבות תדיר בכתיבתה.

והנה הירשפלד לא הזמין אותה לפסטיבל, כפי שלא הזמינו אותה לפסטיבלים הקודמים. הירשפלד אמר, בלי לטשטש ולרכך, שהבעיה שלו איתה היא "עמדתה הפוליטית". בראיון ל"הארץ" בינואר 2006 אמר מבלי להתבלבל: "יש איזו אי־קבלה מבחינתי של מכלול פועלה ועמדותיה". עוד אמר ש"אי אפשר לבצע הפרדה מוחלטת" בין איכות יצירה אמנותית לבין תפיסתו הפוליטית של היוצר. הוא הודה: "יש לי בעיה איתה. היא אישה פעלתנית מאוד. היא מפרסמת מאמרים ודעות בכל הזדמנות. הדעות הללו הן חלק ממי שהיא... העמדות שלה בנושא ההתנחלויות ובנושאים אחרים לא אחראיות ולא מוסריות בעיניי. מצד שני, היא נוהגת איזה ערפול אידיאולוגי שחשוד עלי... הערפול הזה, ה'גם וגם' הזה שהיא נוהגת, מאפשר לה לדעתי שימוש לא לגמרי מוסרי בסמלים שבשיריה". מספיק כדי לפסול את האיש מלשבת בוועדת פרסים? על דאטפת אטפוך.

כך החבורה הזאת עובדת: יש לה מונופול על המוסר, האינטלקט, האסתטיקה. בקיצור, בדיחה. לא רק חוה פנחס־כהן, אלא מכלול יוצרים גדול, מלא ומקיף זכה להדרה מכתיבתו ומפעליו של הירשפלד ואחרים המשתמשים בקריטריונים אמנותיים כמסווה לקריטריונים פוליטיים, והדוגמאות מרובות. ב־2002 השתתף הירשפלד בוועדת השיפוט של פרס א.מ.ת שביקשה להעניק את הפרס לסופרים ס' יזהר ואהרן מגד. הירשפלד עורר שערורייה כשהתכחש להסכמתו להעניק את הפרס גם למגד. להזכירנו, הימים היו ימי האינתיפאדה השנייה, ואהרן מגד פירסם מאמרים לא נסלחים מבחינת החבורה המדוברת, שהעידו על התפכחותו מחזון השמאל. חוה פנחס־כהן לא לבד. עכשיו הירשפלד תוהה כיצד מערבים פוליטיקה בתרבות. אז מה עשית כל השנים, ספרות?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דרור אידר

בעל טור במגזין

כדאילהכיר