קרב בורודינו בשירות פוטין

ניצחונות במלחמות נועדו לא רק להגן על המולדת, כל מולדת. כי ניצחון במערכה מנוצל לימים, ולעיתים לאורך דורות, כדי לבצר את נסיבות ההווה, לחזקן. לחזק את רוח האומה, בייחוד אם היא משוסעת לפלגים אתניים או חצויה מבחינה אידיאולוגית. מחר ימלאו 200 שנה לקרב מכריע, שהשפעתו על האומה ניכרת עד היום. זהו קרב בורודינו, שבו ניצחו גיסות נפוליאון, אשר פלשו לרוסיה, את הגייסות הרוסיים בפיקודו של מיכאיל קוטוזוב. אבל ניצחונו של נפוליאון היה ניצחון פירוס - הוא סימן את ראשית הנסיגה הגדולה של הצרפתים מאדמת רוסיה, גם לאחר שכבשו את מוסקבה.

בורודינו, כפר המרוחק כמה עשרות קילומטרים ממוסקבה, הוא היום סמל, המנוצל על ידי הנשיא פוטין לחיזוק מעמדו בעיני עמו, כנהוג אצל מנהיגים. שלטונו של פוטין נזקק בימים אלה לחיזוק, לנוכח האופוזיציה על פלגיה להנהגתו הסמכותית. ציון 200 שנה לקרב, ב-7 בספטמבר 1812, אכן זימן לפוטין את הזירה הנאותה לקריאה לאחדות האומה, במסגרת טקס הזיכרון לעשרות אלפי החללים הרוסים שנלחמו אז בשדה בורודינו.

בחלוף הימים האופוזיציה לפוטין נעשית גלויה. האירוע האחרון, אשר זכה לגינוי אוניברסלי כמעט, היה גזר הדין של שנתיים מאסר על שלוש חברות להקת "פוסי ריוט", שמתחו ביקורת על שלטונו של פוטין בקתדרלה המרכזית של מוסקבה. אופוזיציה בעלת אופי שונה, הסודקת את שלמותה הטריטוריאלית של רוסיה, היא התסיסה האיסלאמית הגואה בצפון הקווקז, העלולה להתפשט גם לחבלים אחרים של המדינה באמצעות המיעוט המוסלמי ברוסיה.

בטקס לפני ימים אחדים בבורודינו קרא פוטין לא רק לזכור את הלוחמים הרוסים שהקריבו חייהם, אלא לנצל את הזיכרון למען יתר אחדות בין אומות ומדינות. קצת הפתיע לשמוע זאת מפיו של פוטין, אשר במועצת הביטחון של האו"ם מפגינה רוסיה שלו לאו דווקא סולידריות עם יתר חברות המועצה. אבל
אי אפשר שלא להעריך את ההקרבה של רוסיה, אזרחים וחיילים, במלחמותיה, ולא רק בבורודינו לפני 200 שנה. מלמדים זאת טקסי הזיכרון הבולטים שעורכת רוסיה להקרבה האדירה שלה למען הצלת אירופה מידי הנאציזם ב"מלחמה הפטריוטית" הגדולה, כפי שמכונה חלקה האדיר של רוסיה במלה"ע השנייה.

קרב בורודינו גם הניב את אחת מיצירות המופת הספרותיות החשובות - "מלחמה ושלום" של טולסטוי. הנהגת רוסיה, הנוכחית וקודמותיה, מנצלת את פניה הרבות של המלחמה למען שמירת מעמדה, בכל ההיבטים, של המדינה הרוסית הגדולה. האויבת לשעבר, צרפת, שיגרה לטקס את מי שהיה נשיאה, ז'יסקר ד'אסטן, ובכך תרמה מימד של פיוס בין שתי המעצמות, יותר רגשי מאשר מעשי או היסטורי.

זירת בורודינו נוצלה השבוע לא רק לביצור מעמדו של פוטין המנהיג, אלא לביצורה של רוסיה כמנהיגה באירופה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו