דרבי בטעם של פעם
,עודכן
בסופו של דבר, היה צריך את הדרבי התל־אביבי הראשון באולם הדרייב אין כדי להיזכר שיכול להיות שהכדורסל הישראלי עוד לא מת לגמרי. הפועל ירושלים, הפועל חולון, מכבי חיפה, כולן מצטיירות כזיופים תוצרת תאילנד כאשר מדובר בשנאה התהומית למכבי כשהם פוגשים את היריבה העירונית.
גיא גודס הזהיר את שחקניו שיקללו את האימהות שלהם ואת הילדים שלהם. מזל שביד אליהו בדרך כלל מכניסים אורחים עם פרחים וחיוך, והנובורישים בשער 9 בדיוק חזרו מהוותיקן. אבל צדק המאמן בדבר אחד, אופוזיציה יכולה לצמוח למכבי רק מהפועל ת"א.
זה היה דרבי שהזכיר את אלו של פעם. יחזקאל סקוורר התחפש לעמי נאווי, יוגב אוחיון הזכיר את הישראלים מהתקופה שמכבי עוד האמינה בהם, שני הקהלים סיפקו הופעה כמעט מושלמת, ואפילו השופטים ניצלו את האווירה כדי להעלות את הרמה שלהם.
בחוץ כמות השוטרים גרמה לנו לחשוב שנוכח הימים האחרונים, יש בפנים יותר נשים מגברים והגענו למסיבת חשק. סופו, אגב, הסתובב בחופשיות, וכך גם האוהד שקילל אותו בפעם הקודמת כשהשניים נפגשו ולא דרך אפליקציית טינדר.
בסופו של דבר, הכסף הגדול של מכבי, כמו הרבה פעמים לאורך ההיסטוריה, ניצח את הנשמה של הפועל. יש תחושה שהשתיים עוד ייפגשו השנה וימשיכו לספק עניין גם לכאלה שאוהבים כדורסל, גם לכאלה ששונאים ואפילו לשמעון מזרחי.
אם הייתי אוהד מכבי או סתם בן אדם שיודע לעשות כסף על חשבונם של אחרים, הייתי קונה כבר הבוקר כרטיסים וכרטיסי טיסה לפיינל פור במדריד. הקבוצה הזאת תהיה שם כי גודס למד לא להפריע לשחקנים שלו, והכדורסל האירופי מתגעגע לימי הזוהר שלו, שבה קבוצה בינונית כמו מכבי של השנה לא היתה מדגדגת את הצמרת.
נכון למצבו של הענף בשנת 2015, גם גביע אירופה שני ברציפות נראה כמו משימה סבירה לחלוטין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנועדי רובינשטיין
כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".
