לפני כתשע שנים טעה חסן נסראללה בשיקול הדעת שלו, הניח בטעות כי ישראל לא תגיב לחטיפת חייליה והביא עלינו אך גם ובעיקר על פעיליו ותומכיו בארגון חיזבאללה ובעדה השיעית בלבנון את אסון מלחמת לבנון השנייה. נסראללה הסיק את המסקנה הנדרשת ולפני שבע שנים, לאחר שהתבשר כי יד ימינו, עימאד מורנייה, המפקד הצבאי של חיזבאללה, חוסל בידי אלמונים בדמשק, הוא החליט להבליג. היום מוצא עצמו נסראללה ניצב מחדש בפני אותה דילמה ישנה נושנה - האם להגיב לחיסול אנשיו ברמת הגולן, תגובה העלולה להבעיר אש גדולה בגבול ישראל־לבנון, או לעבור לסדר היום ולאותת לישראל כי היא יכולה להוסיף ולהכות בו בלא חשש מתגובה מצידו?
את התשובה לדילמה כבר נתן נסראללה לאורך השנה האחרונה. לפחות פעמיים בשנת 2014 הוא נטל באופן אישי אחריות למטעני חבלה שהונחו לסיורים של צה"ל לאורך הגבול באזור חוות שבעא בגבולן המשותף של סוריה־ישראל ולבנון. זה היה בתגובה להפצצה של מחסן של הארגון בשטחה של לבנון, ופעם נוספת בתגובה למותו של פעיל של הארגון ממטען שהטמינה ישראל בשטח לבנון.
לא צריך היה אפוא לחכות להכרזות מביירות כי חיזבאללה לא יכיל הפעם את המהלומה ויגיב. השאלה היא מתי ובאיזה אופן. האמנם באופן מדוד וזהיר - דוגמת מטענים לאורך הגבול - במטרה להעביר מסר כואב לישראל כי מבחינתו של חיזבאללה היא חצתה קו אדום אבל בה בעת כי אין לארגון אינטרס בתבערה אזורית. או הפעם הזו, מפאת עוצמת המכה, חיסולו של ג'יהאד מורנייה ומלוויו, תגובה קשה יותר העלולה לגרור את האזור לעימות. ותמיד קיימת האפשרות, רחוקה ככל שתהיה, להגיב כמו בשנת 1992 לאחר שחוסל מפקדו, עבאס מוסאווי בידי ישראל. אז כזכור המתין הארגון חודש אחד, שבסיומו פוצץ בסיוע מפעיליו האיראנים את בניין השגרירות הישראלית בארגנטינה, אירוע שהותיר 29 הרוגים. שנתיים מאוחר יותר פוצץ גם בניין הקהילות היהודיות בארגנטינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו