נקודת מפנה

17 חודשים עברו מאז תחילת ההתקוממות נגד משטרו של אסד בעיר דרעא. מאז 15 במארס 2011 היינו עדים לכל כך הרבה אירועים: גל עריקות של קצינים, מעשי טבח, קרבות ברחבי סוריה, כולל דמשק. אבל הפיגוע אתמול היה ללא ספק אירוע השיא, ואולי גם נקודת המפנה - בדיוק כמו חדירת הווייטקונג לחצר שגרירות ארה"ב בסייגון 1968. זה לא הכריע אז מייד את מלחמת וייטנאם, אבל זה היווה נקודת מפנה דרמטית שהוכיחה כי ארה"ב עומדת להפסיד.

בחלומו השחור ביותר לא ציפה אסד כי מתנגדיו, המפולגים והלא מאורגנים, יצליחו להרים פיגוע ב"קודש הקודשים" של מערך הביטחון שלו - מטה הביטחון הלאומי בדמשק, ולהרוג את שר ההגנה דאוד ראג'יחה ואת סגנו עאסף שווקאת, שהוא לא אחר מגיסו של אסד והאיש שדאג לשמר את השלטון לאחר מותו של חאפז אסד בשנת 2000.

המכה למשטר הסורי היא קשה מאוד מורלית. לעומת זאת, "צבא סוריה החופשי" קיבל את זריקת העידוד הגדולה ביותר ב-17 החודשים האחרונים. ביום הקרבות הקשה אתמול בדמשק, זה היום הרביעי ברציפות, נהרגו לפחות 60 חיילים של צבא סוריה. מאוד ייתכן כי יש לנו דינמיקה חדשה, גם צבאית, בעימות הזה. המורדים לא היססו לתקוף מחסומים של צבא אסד בסמוך לארמון הנשיאות. אתמול החלה האופוזיציה להאמין שהיא יכולה בעצמה להפיל את המשטר, מה עוד שבמטה האו"ם בניו יורק העולם ממשיך לגמגם.

ארה"ב ואירופה דחו להיום את ההצבעה של החלטה חדשה הקוראת להחרפת הסנקציות נגד המשטר בגלל איום של וטו שלישי מצד רוסיה וסין.

בעבור הנשיא האמריקני, מה שמתרחש במטה האו"ם בניו יורק הוא די מביך. רונלד רייגן ייזכר בהיסטוריה כנשיא האמריקני שניצח במלחמה הקרה. ברק אובאמה אולי ייזכר, בין היתר, כמי שהצליח להחיות אותה.

העימות בין וושינגטון למוסקבה סביב ההתקוממות בדמשק נראה כאילו לקוח ממורשת אותה מלחמה. מוסקבה קובעת את היחס שלה למדינות על פי המאזן המסחרי ביניהן. הייצוא הרוסי לסוריה הסתכם ב-4 מיליארד דולר בשנת 2011, כך שלא פלא שפוטין שומר על האינטרסים שלו. מה עוד שהוא יכול לעצבן כך את וושינגטון.

רוסיה ערה לכך שלמרות הכל היא אינה בריה"מ, אבל יש לה כבר יכולת במקרים מסוימים להתמודד עם ארה"ב כמו בריה"מ. המקרה הסורי הוא אחד מהם. מוסקבה של פוטין החליטה שלא לתת לאמריקנים "מתנות", מה עוד שסוריה חשובה אסטרטגית לרוסים הרבה יותר ממצרים ולוב. אתמול במסדרונות האו"ם בניו יורק דיברו חברים במשלחת הרוסית על הצטרפות של פעילי אל-קאעידה מעיראק למורדים בסוריה. כמה אירוני שמוסקבה ולא וושינגטון היא זו המתריעה היום מפני טרור איסלאמי.

אסד התעורר הבוקר למציאות חדשה: הוא מבין כי הוא לא יהיה כמו אביו, נשיא לכל החיים, וכי אם לא יברח בזמן, הוא יצטרף אליו הרבה לפני שתיכנן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו