במשך יותר מ-20 שנה הייתי חלק ממערך המילואים הלוחם של צה"ל. השתתפתי בשתי מלחמות (ששת הימים ויום הכיפורים) ומעולם לא ניסיתי להתחמק משירות. תמיד חשתי שחובתי כאזרח נאמן וכציוני למלא את חלקי, למרות אי הנוחות, חרף הסיכונים הרבים הכרוכים בכך. כך נהגו גם ילדיי. גם הם מילאו את חובתם האזרחית ושירתו בצה"ל. בעוד שלוש שנים גם נכדי הבכור ייקרא לדגל. גם הוא ימצא בתיבת הדואר שלו את המעטפה החומה המוכרת כל כך של לשכת הגיוס שתודיע לו על חובתו להתייצב. הוא יעשה זאת ברצון, תוך תחושת מחויבות עמוקה, כמו אביו וסבו. לא השתתפתי אמש בהפגנה ההמונית של המילואימניקים בתל אביב, אבל הזדהיתי עם כל אלה שנטלו בה חלק, משום שהגענו לרגע האמת. המציאות שבה רק 40 אחוזים מכלל הצעירים בגילאי 18 מתגייסים לצה"ל אינה יכולה להימשך. המציאות שבה אלה שממלאים את חובתם האזרחית ומתנדבים ליחידות הקרביות, לסיירות, לצנחנים, לגולני ולשריון, מרגישים עצמם פראיירים, חייבת להסתיים לאלתר. על בחורי הישיבות בירושלים ובבני ברק, בבאר שבע ובאשקלון, להבין שהם חלק מהעם הזה וגם עליהם לשאת בנטל. גם מהם מצפים לעשות מעשה. כפי שיהודה משי זהב, שנולד וגדל בשכונת מאה שערים בירושלים ואשר בצעירותו כאיש נטורי קרתא וכקצין המבצעים של העדה החרדית יצא לפעולות מחאה נגד מוסדות המדינה, השכיל לשנות את הראש והקים את תנועת זק"א, כפי ש-2,400 חרדים התגייסו אשתקד לצה"ל ולשירות האזרחי, כך גם חרדים אחרים חייבים לנהוג. עליהם להוכיח לציבור הישראלי כולו כי חשוב להם לתרום את חלקם במדים או בלעדיהם, במסגרת הנח"ל החרדי או במגן דוד אדום, בחיל האוויר או במכבי האש. כולנו מצפים מהם ומרבניהם להבין כי זהו צו השעה. זו הזדמנות שאסור להחמיץ. עליהם לעשות זאת מרצונם כאותם 200 בחורי ישיבה שהצטרפו בשבוע שעבר לשירות האזרחי. לא בכפייה, אלא מתוך הבנה עמוקה והיגיון בריא.
הזדמנות שאסור להחמיץ
גדעון אלון
הכותב שימש כתב פרלמנטרי במשך כ-30 שנה, רבות מהן מטעם "ישראל היום"