לא יותר מפיסת נייר

אילו היה היום באיראן משטר נורמלי, ייתכן מאוד שהיינו היום מלאי התפעלות מההסכם הקורם עור וגידים בינה לבין המעצמות. גם הביקור הלא מתוכנן והנדיר של ראש סבא"א, יוקיה אמאנו, בטהרן היה תורם למצב הרוח הלאומי שלנו. אבל באיראן כידוע אין משטר רציונלי הפועל על פי עולם מושגים זהה לזה שלנו. באיראן, מאז 1979, שולט משטר שכל מטרתו היא הישרדות, גם אם זה על חשבון בני עמו. משטר האייתוללות הימר על הגרעין לא כדי להבטיח מקורות אנרגיה לאוכלוסייתו, אלא כדי להבטיח את עתידו שלו. מכאן שההסכם הנראה באופק צפוי להיות לא יותר מפיסת נייר. הצלחת השיחות של אמאנו והבטחות, עוד הבטחות איראניות, רק אמורות להפוך את שיחות בגדד, כמו שיחות איסטנבול, למוצלחות, כי זה מתאים לעולם, כשבאופן חריג איראן חלק ממנו.

קשה להאמין שהסכם ייחתם בבגדד. יכול להיות שהצדדים יגיעו למשהו הדומה להסכם ביניים. טהרן אמורה להתרכך (לא להתקפל, חלילה) ולאפשר לפקחי סבא"א לבקר באתרים שונים. יכול להיות שאיראן אפילו תסכים שרוסיה תעשיר בעבורה אורניום לרמה של 20 אחוזים. אבל איראן, שחקנית שח ידועה, תדאג לקבל בתמורה הסרת חלק מהסנקציות ואפשרות העשרת אורניום ברמה של 3.5 אחוזים, וזה אומר שהצנטריפוגות יישארו.

אבל מה שאיראן תשיג בעיקר זה זמן שחיוני להם כדי להגיע לנקודה הגרעינית שתעניק להם, כמו למשטר בפיונגיאנג, את היכולת לשרוד, ולאיים.

אילו היה באיראן משטר נורמלי יכול להיות שהיינו היום אפילו מברכים את ממשלת ישראל, שידעה להפעיל לחץ במקומות הנכונים, עוררה את הלחץ הבינלאומי וגרמה לאיראנים להתקפל בלי להעלות אפילו מטוס אחד לאוויר. אבל, כאמור, המשטר לא נורמלי ולכן הפרשנות האחרת, לצערנו, היא הנכונה.

"המו"מ יכול - אם הצדדים יפגינו כוונות טובות, רצינות וריאליזם - לפתוח את הדרך לפשרה, שתביא מצד אחד להסרת הדאגה מהמערב ומצד אחר תבטיח לאיראן את המשך פעילותה הגרעינית והעשרת אורניום על אדמתה למטרות אזרחיות", כתב אתמול שגריר איראן בפאריס בעיתון "לה מונד".

בין מאמר הדעה ב"לה מונד" לכתבה המקדימה שלשום ב"ניו יורק טיימס" עולה שפיסת הנייר שתתנופף בסיומן של השיחות עם האיראנים תהיה כמו פיסת הנייר ההיא ממינכן. זוכרים-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו