עובדים זרים: חייבים לבלום

בחג פורים, בשנת 1996, אירע פיגוע קשה בדיזנגוף סנטר בלב תל אביב, שבו נהרגו 13 אזרחים ויותר מ-100 נפצעו. משורר תל-אביבי ידוע אמר מייד לאחר הפיגוע בראיון ברדיו: "הפעם המחבלים הצליחו לפגוע בבית, הפיגועים הגיעו הביתה". משמעות הדברים היתה ברורה: כל עוד הפיגועים מתרחשים בירושלים, בנתניה, בחדרה וביהודה ושומרון - הם מחוץ לבית ואינם דורשים התייחסות רצינית.

נזכרתי בפיגוע הקשה בדיזנגוף סנטר בעקבות הדיון הציבורי המתקיים בנושא המסתננים מאפריקה, הממלאים והולכים את עריה של מדינת ישראל, משום שמייד לאחר הפיגוע בלב תל אביב ישראל הקימה את המטה ללוחמה בטרור, הורתה לצה"ל להחריף את מלחמתו בחמאס, צה"ל פשט על מעוזי חמאס בחברון, בקו התפר ובמעברים הוחמרו הבדיקות וציוד אלקטרוני מיוחד הובא מארה"ב כדי לחזק את מערך הבקרה.

ייתכן שאותו משורר צדק. כל עוד המסתננים התרכזו בערד, באילת, בשדרות ובשכונות שבשולי הערים, איש לא התייחס ברצינות לתופעה המסוכנת והמאיימת על מרקם החיים באותן ערים, אך כאשר הבעיה מגיעה לתל אביב ומתחילה לזלוג מהשכונות הדרומיות של העיר אל רמת אביב והצפון היוקרתי, התקשורת לא מפסיקה לעסוק בנושא ומעוררת את המערכות לפעולה. בשלב ראשון החיצים מופנים אל המשטרה, משם למשרד הפנים וחיש מהר לממשלת ישראל.

שוב רואים בעליל כי כאשר הבעיה מגיעה למרכז מדינת תל אביב, המערכות נזעקות, מגיבות ופועלות.

ממשלת ישראל תוכל כעת לפעול בנחישות ובעוז נגד ההסתננות, דבר שנמנע ממנה עקב הדיבורים הרמים של אבירי ההומניזם בדבר אחריותנו כיהודים לפליטים מסיגי גבולות. הטיעונים הצדקניים של יפי הנפש בזכותם של מסתנני העבודה מסתתמים במהירות כאשר הם רואים מול בתיהם וברחובותיהם אלפי מסתננים, שמתוך רעבונם ללחם עלולים לפגוע בזכותם לביטחון אישי ולהגנה על קניינם. אבירי כבוד האדם יודעים היטב כי פולשים רעבים הם סכנה מוחשית ומיידית לשלום הציבור.

אף על פי שאיני בעל מקורות מודיעיניים, ברור כי בסיני מתרכזים והולכים מאות אלפי סודאנים ואריתריאים. ייתכן כי בקרוב יצטרפו אליהם גם מובטלים ממצרים, וייתכן שגם מיוון ומספרד, בדרכם למדינת ישראל. אף שהמצרים יורים מדי פעם באותם מסתננים, אין ספק כי הצפת מדינת ישראל במאות אלפי מסתננים היא נשק אסטרטגי נגד מדינת ישראל.

בנושא המסתננים, שבספין תקשורתי מכונים פליטים, יש לטפל ביד קשה. מדינת ישראל אינה אמורה לשאת על גבה את הטיפול בבעיותיה של אפריקה. ישראל תמיד נכונה לשלוח סיוע לאזורי מצוקה, אך אסור לה לפתוח את גבולותיה לכל דכפין. אין עוד מדינה בעולם שקלטה מיליוני בני אדם מיותר מ-100 מדינות, ודאגה להם לפרנסה ולדיור. הגיע תורו של העולם לתרום גם הוא תרומה לפתרון מצוקותיה של אפריקה.

ממשלת ישראל יכולה ללמוד מארה"ב ומדמוקרטיות נאורות אחרות איך לטפל במסתננים. בעיות אמיתיות לא פותרים בגלגול עיניים לשמיים אלא בראייה אמיתית של מציאות קשה ההולכת ומתהווה, ויפה שעה אחת קודם. שעות רבות כבר איבדנו.