"ההבדל בין רוסיה לישראל", אמר פעם נתן שרנסקי, שכידוע ישב בכלא הרוסי כמה שנים כאסיר ציון, "הוא פשוט: ברוסיה אתה קודם יושב במאסר, ואחר כך, כשאתה מגיע לישראל, אתה נהיה שר. כאן, בישראל, זה הפוך..."
אם זה לא היה עצוב, היינו צוחקים. כי זה לא עוד "גל מעצרים" כפי שדיווחו בתחילה, אלא צונאמי אימתני של שחיתות, המאיים לשטוף את כולנו בלבה רותחת של שוחד ומירמה והפרת אמונים. מגודש המקרים ומעוצמת השחיתות גם פניה החיוורות של הלבנת ההון כבר הסמיקו.
החשדות הכבדים הביאו אל חדרי החקירות והמעצרים ראשי רשויות מקומיות וסגנית שר, מנכ"לים ועוזרים, ולקחו אותנו פעם נוספת לביקור במאורות השחיתות ובמנהרות הסחי שרוחשות ובוחשות מתחת שמינו. אם רק חלק מהתיאורים שהציגו חוקרי המשטרה ואנשי הפרקליטות נכונים, הרי היו לא מעט אנשים בישראל שעשו בשנים האחרונות ימים רבים בדילוג על הררי השוחד וקיפצו על גבעות הפרת האמונים. כל המילים השמחות (יותר ופחות) של מילון השחיתות פרצו כאן לפנינו בהורה סוערת: מירמה ועושק, שוחד ושלמונים, הפרת אמונים ושליחת יד, מירמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד.
כמתוך האוב קמו לנגד עינינו אנשי ציבור ומשרתי ציבור חסרי עכבות, שלא הלכו ד' אמות בלי "נטילת ידיים" ועשו בקופת הציבור כבשלהם.
חכמינו הראשונים אמרו ש"אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". למקרא העיתונים ולמשמע החדשות תמה אתה לעיתים אם מכל מצוות טובות שבתורת ישראל, לא בחרו להם ראשינו ומנהיגינו אלא מצווה זו, של מינוי פרנסי ציבור שקופות ענק של שרצים נשרכות מאחוריהם ותלויות בעקביהם, והם מקיימים אותה כמהדרין מן המהדרין. לפי החשדות, חלק מאנשי הציבור לא שלחו רק לחמם על פני המים, אלא משאיות שלמות עמוסות בלחמים ובלחמניות מכל הסוגים והמינים.
"חזונם של נביאי ישראל", שהוצב במגילת העצמאות כתשתית למדינת ישראל, לא נתפרש תוכנו. בימים ראשונים ידעו הכל שמכוון הוא כלפי חברה המנהגת דרכיה על אדני היושר והיושרה, והדורשת מכל הבא לעלות בהר השלטון והשררה שיהא "נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשו ולא נשבע למירמה".
אכן, לא כדורות ראשונים דורות האחרונים. למרבה הצער ולמגינת לב, התבוננות מן החלון בימינו מלמדת שיש לעתים בתוכנו אנשים שנחתו במסוף הלא נכון. במקום לנחות במסוף של ישעיהו, שקורא בעוז: "הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת, כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם", הם נחתו במסוף הרחוק והרע של הפרק הראשון, שצבעו שחור משחור: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים".
"הכוח משחית", אמר לורד אקטון, "וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". יש לקוות שמדמנת הבוץ הענקית, שקצותיה נגולו לעינינו בשבוע החולף, תתברר כביצה קטנה, אך גם בה די כדי לקרוא בקול גדול לניקוי האורוות ולנקיטת כל האמצעים שיאפשרו מזעור, גם אם לא חיסול מוחלט, של התופעות הפסולות המאיימות לפגוע בחוסנה של מדינת ישראל והמטילות בה כתם כבד ואות של קלון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו