טכנופוביה: מצלמים אותי מהחלל

בדיחה ידועה טוענת שנשים מביטות סביבן ברחוב כדי לוודא שאין אף אחרת באותו בגד, ואילו גברים נרגעים מול בני מינם באותו לבוש, כי כך הם יודעים שלא עשו שום טעות. ואכן, הצורך האנושי לבחון את הזולת במרחב הציבורי עתיק ובסיסי יותר משקית במבה. אלא שבשנים האחרונות מקבל היצר המציצני תנופה מטרידה לנוכח ריבוי מצלמות הרשת שמשגרות מראות מהרחובות לכל מחשב.

זה התחיל במצלמות "סביב השעון" שהוצבו בצמתים (אני מכור לזו שמתעדת את מעבר החציה המיתולוגי שעליו פסעו הביטלס מול אולפני אבי רוד בלונדון); התפתח ל"גוגל ארת'", שממפה בסטילס את כל העולם; השתכלל ל"סטריט ויו", שסוקר כל אתר ומאפשר ממש "לטייל" בו; וכעת ניחתת עלינו הבשורה העדכנית ביותר - מערכת "ארת'קאסט"
(www.urthecast.com) שמשוגרת בימים אלה לחלל ושתאפשר לצפות בכל נקודה על פני כדור הארץ 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע - עד לרמת דיוק של מטר רבוע. משחק הילדים הנושן ייאלץ לקבל מעתה עדכון: לפזמון "מי שמאחוריי, מלפניי ומצדדיי" תוסיפו כעת גם "מעליי".

על פי החזון, המערכת תאפשר לגולשים להביט באמא אדמה ממעוף החללית (שיתוף פעולה של חברות מבריטניה ומקנדה עם תחנת חלל רוסית), להתחקות אחרי הנעשה על הפלנטה בשידור חי, לנוע מעל גורדי שחקים באיטיות של ספינת צפלין, ואם מעוניינים בכך - להעמיק לחקור כנדיבות ליבה של עדשת הווידיאו העוצמתית. בהכירנו את נפש האדם, זו רק שאלה של זמן עד שהזום יבחר להתמקד בשמלתה המתנפנפת של נערה תורנית או, שומו שמיים, בנעשה בסמטה צדדית שבה עוברי אורח עדיין שבויים באשליה שהם מתחמקים מעין רואים.

לי אין מה להסתיר בהולכי בחוצות העיר, אבל משהו פה בכל זאת מציק: למה שיעניין מישהו לצפות בי מגובה החלל החיצון? כאילו לא די בחרדה העמומה מעינו הבוחנת תמיד של היושב במרומים - עכשיו נוספת גם עדשת וידיאו באיכות HD. אחצה את אבן גבירול, אגרד לתומי בפדחת ואחשוש פתאום שגולשים מהונולולו בוחנים לי ברגע זה את המפרצים.

אין טעם לחזור ולהלין על העידן הנוכחי, שבו התאיידה כל פיסה של יומרה לשמירת פרטיות במרחב הפתוח. אבל תודו שמשהו כאן בכל זאת משבש סדרי עולם. במקורות נכתב, ובצדק: "כי השמיים שמיים לה', והארץ נתן לבני אדם". לפחות את השמיים תשאירו נקיים מהעין הרעה. אמנם התרגלנו ללווייני ריגול שבולשים על הנעשה מלמעלה, אבל שם מדובר באיתור טילים חבויים או בניטור פעילות צבאית חשודה, ואילו כאן הבולש יישב לו בטרנינג ויביט בכם בעודו מתרווח בנחת בפרטיות(!) של ביתו שלו.

ומה השלב הבא? מצלמות רחף שיגיחו מבעד לענפי עץ בעודכם קוראים עגנון בפארק? מצלמות דמויות דג שיתעדו את הנעשה בחוף מכיוון המים? ואולי אנשים יסתובבו עם מצלמות צמודות למצח, בדומה לפנסי כורים, ויתעדו זה את זה כמו במסיבת ערוץ אופנה שאיבדה שליטה? קשה לדעת, והאמת היא שלפי קצב ההתפתחויות הנוכחי - כל בדיחה מופרכת של היום הופכת למציאות המציצנית העגומה של מחר.

אז אולי מכאן תצא הקריאה: זה הזמן להחזיר את הכובעים רחבי השוליים לאופנה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו