החיים שלנו הם מירוץ מטורף. כל היום אנחנו רצים, אבל בעצם לא מספיקים לעשות כלום, בעיקר לא עם האנשים הכי יקרים לליבנו - המשפחה. לא מספיקים להגיע בזמן הביתה כדי לראות את הילדים - אולי רק לכמה דקות, לפני שנכנסים לישון. בקושי מספיקים לתמרן בין חוגים ושיעורים של הילדים ואולי, במקרה הטוב, מצליחים למצוא זמן איכות עם האישה. פעמיים בשנה, אפשר לנוח מהריצה המטורפת הזו - בפסח ובסוכות. שלשום התעוררתי בשעת בוקר מוקדמת, עברתי על כל העיתונים והרגשתי שמשהו חסר. השעה היתה שבע וחצי והבית עדיין היה שקט, בלי הטירוף של בוקר רגיל: לחפש את הנעליים של הילדים, לדאוג שיאכלו, שיגיעו בזמן לבית הספר והכי חשוב, לעבור איתם על ההכנות של מה שיהיה אחרי הלימודים: "אתה תלך לחוג לבד, אמא תחזיר אותך, את תלכי אחרי בית הספר לחברה ומשם נתקדם הלאה...". פתאום היה שקט. המדינה נראית בחג רגועה יותר, אנשים לא ממהרים לשום מקום, וכמו שבתי מאיה בת ה-8 אומרת: "אפשר לפגוש את המשפחה המורחבת". פעמיים בשנה, בסוכות ובפסח, אתה מרגיש כמו במקום נורמלי. כותרות העיתונים לא מפחידות אותך, רואים אנשים בחופשה ואפילו מחייכים. במקצוע שלי עובדים 24 שעות ביממה. אבל פתאום, בחול המועד, המצאה גאונית מאין כמוה, אני רואה את האישה ואת הילדים (אפילו רגועים), יש זמן לדבר - אם זה בנסיעה משותפת לארוחת החג או לטיול, ואם זה סתם ככה בבית, כשיושבים סוף סוף יחד, ההורים והילדים. החג וחול המועד שמצטרף אליו כ"בונוס" הם הזמן היחיד כמעט שאפשר "לעצור לרגע ולהריח את הפרחים" ולראות את כל מה שאנו מפסידים...
חג המשפחה
אבי כהן
כתב פלילים, ת"א והשפלה
כתב הפלילים של "ישראל היום". החל את דרכו העיתונאית במדור הספורט של "ידיעות אחרונות", ולאחר מכן שימש כתב פלילים וכתב מוניציפלי, במת"ב הטלוויזיה בכבלים של חולון-בת ים. משם המשיך לאתר האינטרנט ynet, ובמשך כ-8 שנים כיהן בתפקיד כתב הפלילים באזור גוש דן. מ-2010 משמש כתב תל אביב וגוש דן ב"ישראל היום", ומסקר את נושאי הפלילים והמשפט. "בתקופת הפיגועים בתחילת שנות האלפיים הגעתי למשפחה שאיבדה את האב. באיזשהו שלב נכנסה הילדה הקטנה ושאלה את אימה: 'עכשיו תביאו לי אבא חדש?'. מכאן לא יכולתי להמשיך את הריאיון".
