מותו של אבו עין: להצטער - וגם להבין | היום

מותו של אבו עין: להצטער - וגם להבין

זיאד אבו עין היה פרטנר לישראל. לא אוהב ישראל. לא חובב ציון. כמו רבים אחרים בהנהגה הפלשתינית, הוא ריצה את עונשו בכלא הישראלי (באשמת רצח ישראלים, שלא הודה בו מעולם, גם לא לאחר שהשתחרר בעיסקת ג'יבריל). לא חבר שלנו. פרטנר. הוא נמנה עם אותם פלשתינים לאומיים שהבינו כי יש לעם הפלשתיני אינטרס אמיתי לחיות לצד ישראל בשלום וליהנות מהיתרונות שיש בכלכלה המפותחת שלנו, מהיזמות הישראלית ומשיתוף פעולה בנושאים דוגמת תשתיות, משאבי טבע ועוד ועוד.

אבו עין נמנה עם ועדת ההיגוי הפלשתינית של יוזמת ז'נבה והיה מוכן להגן על תוכנה בפני אותם פלשתינים שראו בכל שיתוף פעולה עם ישראל בגידה. הוא גם האמין שהפגנות נגד ההתנחלויות ישאירו את נושא ההתנחלויות על סדר היום, ממש כשם שהתנגד להפגנות אלימות. מותו בהפגנה בשבוע שעבר הוא סוג של "הוכחה" לקיצונים הפלשתינים בפת"ח, ובוודאי בחמאס, לכך שמאמץ להגיע לשלום עם ישראל הוא חסר סיכוי.

אבו עין לא מת משום שאיים על חייו של חייל ישראלי. לפי מה שמסתמן בעקבות הנתיחה שלאחר מותו, נראה שזו היתה התקפת לב שנגרמה בעקבות האלימות שהופעלה כלפיו. מכל מקום, גם בלי להתייחס לאיומים הנשמעים מהצד הפלשתיני מאז מותו באשר להפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני (אשר לא מכבר הכריז הנשיא מחמוד עבאס כי הוא "קדוש"), או באשר לפנייה נמרצת יותר למוסדות האו"ם כדי לצרף אליהם את המדינה הפלשתינית הווירטואלית - יש מקום להבעת צער ישראלית ולהתנצלות.

במקום להעניק את ההסברים המוכרים והצפויים באשר לנסיבות המוות, במקום להתנער מאשמה, כדאי להבין את המקרה המיוחד ולהתייחס אליו באופן מיוחד. אבו עין אכן עמד בראש המאמץ הפלשתיני נגד ההתנחלויות, ואכן השתתף בשורה ארוכה של הפגנות, אבל הוא לא היה צריך למות. לפני שמותו יהפוך לסוג של אירוע מכונן בעימות המתמשך בינינו, ממש כמו שחיסולו של ראאד אל־כרמי בינואר 2002 הפך לאירוע מכונן באינתיפאדה השנייה, אירוע שיצר עליית מדרגה דרמטית באלימות הפלשתינית והכניס לתוכה גם גורמים שקודם לכן התרחקו ממנה - יהיה נכון לפעול במהירות כדי לכבות את האש שפרצה עם מותו.

זה אירוע קלאסי שבו עדיף להיות חכם מאשר להיות צודק. אסור לנו להסתפק בהתנערות מהאשם ובזריקתו על זולתנו או בהבעת צער של מי שכפאו שד. אנחנו צריכים להבין כי מדובר באחד האנשים שהאמינו כי אפשר להגיע לשלום עם ישראל, ואשר הבינו גם מהם הצרכים החיוניים לנו, לא רק מה שחשוב לפלשתינים. למותו יש משמעות עבור אותם פלשתינים הרוצים בשלום עם ישראל, ואשר עלולים לראות במה שקרה הוכחה לחוסר התוחלת שבמאמציהם.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר