מתקפת השמאל

התקשורת מגויסת, ערוכה ומוכנה לקרב ההגנה האחרון על מעוזי השמאל המתפוררים. המיקרופונים בעמדות, המצלמות על החצובות והפרשנים מלאי אדרנלין, מטרת הדמות הוצבה - "רק לא ביבי".

הפרשנים בערוץ השמאל, המכונה גם ערוץ 2, כולל פרשן בכיר, שדעותיו השמאלניות מוכרות לי עוד מימי לימודינו באוניברסיטה, עדיין מתלבטים מי כן. בשמאל־מרכז, כל ראש מפלגה קטנה ובינונית משוכנע שהוא המתאים להיות ראש ממשלה. לבני, לפיד, פרץ והרצוג מתקשים להפנים עובדת יסוד: הישראלים החכמים לא מוכנים להיות שפני ניסיון של פוליטיקאים חסרי ניסיון אמיתי. את מחיר חוסר הניסיון ראינו ושילמנו כשלפיד היה שר אוצר. ויש מי שמסביר כי לבני היא מעוז הדמוקרטיה בישראל, ומי שטוען כי לפני השר פירון לא היה חינוך בישראל ואחריו שוב לא יהיה. האמירות האלה שוות כמו הסקרים המתפרסמים חדשות לבקרים ומותאמים לפי צורכי המממן אותם. לעולם לא אבין איך התנועה והעבודה מזנקים מ־17 מנדטים בסקרים ל־24 כשהם הולכים ביחד. כנראה לבני עשתה את עיסקת חייה על חשבון התמימות של הרצוג. אובאמה ואבו מאזן כבר מחכים להם בכיליון עיניים.

יעקב פרי, שר לשעבר מיש עתיד, יודע לקרוא מפה פוליטית. הוא הודיע שלא משנה מי יעמוד בראש התארגנות השמאל־מרכז, לפיד כבר לא מסוגל לספק את הסחורה. את מה שמבין פרי קלטו במהירות ב"ידיעות אחרונות", זנחו את לפיד כתקווה הגדולה ומסתמן שיש להם כוכב חדש: משה כחלון. הוא יוצג כרב מג, מומחה בעל שם עולמי בחיסול בנקים, ומי שמסוגל בתעריף מוזל להתקשר עם אבו מאזן ולהביא את השלום. יש לי יסוד סביר להניח כי גם הפעם העיתון יתאכזב. אם לדעת הפרשנים הבחירות מיותרות ואין לשמאל מועמד מתאים, כדאי אולי שהמפלגות החרדיות יצטרפו לגוש הימין ויקימו קואליציה חדשה. עד מחר זה עדיין אפשרי.