הכנסת מציגה: דריכות - והתרוצצות

הממשלה כמו בחדר טיפול נמרץ. נתונה למעקב רציף, מתמיד. "מחוברת למכשירים", כלשון הרופאים. יהיו או לא יהיו בחירות במארס 2015? אמש העידו הגרפים כי יהיו גם יהיו. ישראל ביתנו חוששת להתחבר לש"ס ולחרדים־האשכנזים, שממילא לא מיהרו להיענות להצעה להיכנס לממשלתו קטועת הגפיים של בנימין נתניהו.

אמש החלו במשכנו של אביגדור ליברמן ימי האבל לרגל מות אימו, ובמהלכם ייוועדו יחדיו מי שפועלים לכונן מחדש את הממשלה. ב־2012 נסעו כל ח"כי הליכוד לבתיהם עם הנחיה להקדים לחזור לכנסת ולהצביע על פיזורה. בחצות טילפנו אליהם לשרעפיהם להודיע כי לא צריך, שאול מופז הצטרף. הסוף ידוע.

נתניהו דרש בצדק כי שרים יחדלו לחתור תחת הממשלה מתוכה. בהיעדר הרכב חלופי פנה להקדמת הבחירות. לא ברור אם הביא בחשבון את אירועי 48 השעות האחרונות: גיבוש הסיסמה "רק בלי נתניהו" - ועל גבה, אם תתלקח כאש בשדה קוצים בכמה ימים, הידיעות על האפשרות שגדעון סער יתייצב מולו בזירת הפריימריז בליכוד.

לסער צפויים שני מבחנים בתוך מפלגתו: האחד, אם רבבות חברי הליכוד יאמצו את תעמולת הגוש היריב כי כל מנהיגיו יעמדו על העיקרון, שנתניהו לא יוכל עוד להיבחר לראשות הממשלה; ואם אכן - כי אז הוא מפשיל שרווליו ונכנס לזירה. האחר, שכמעט כל ראשי החמולות בליכוד יתאגדו נגדו. הם מבינים כי מירוץ כזה עלול להעמיד את סער לפניהם ברשימה לכנסת ה־20. הם יעדיפו לתמוך בנתניהו, רק שלא ברור עד כמה הם שולטים בקולות של רבבות תומכיהם.

לנעלם אחר בזירה - משה כחלון - נוח יותר שנתניהו יוביל את הליכוד, ולא סער. זה יאפשר לו לבנות מצג של בחירה ברורה בקרב תומכי המפלגה הגדולה. הקרב נתניהו־כחלון חד וחלק, המאבק סער־כחלון מעומעם.

אך גם מצידו השני של המתרס המציאות אינה כה ורודה כפי שמנסים להציגה. יצחק (בוז'י) הרצוג טוען כי יהיה ראש הממשלה הבא ומחייך אל ציפי לבני, אבל בהגיבה כי היא בשלה לתפקיד - למה היא מתכוונת? שאולי ראשות הגוש נגד נתניהו נותרה שאלה פתוחה ואפילו מדממת? שהרצוג אינו בהכרח היורש? שהם צדים את עור הדוב בטרם ניצוד?