דו"ח קרן המטבע הבינלאומית על מבנה התעסוקה בישראל אינו יכול להתקבל כהפתעה עבורנו, ובוודאי לא עבור רשויות המדינה. בעוד מדינת ישראל נהנית היום משיעור אבטלה נמוך, היא נכשלה קשות בשיתוף כלל האוכלוסייה בכוח העבודה. שיעור האבטלה נמדד לעומת דורשי העבודה. אין הוא נמדד לעומת אלה שכלל אינם מבקשים לעבוד. כך שאף על פי שיש בישראל הרבה יזמות ופעילות עסקית תחרותית, התוצר הלאומי עדיין נמוך בהשוואה לארה"ב ולמדינות מתקדמות באירופה. אף התוצר לנפש נמוך. כשמדברים על שילוב האוכלוסייה במעגל העבודה מצביעים בדרך כלל על בני המיעוטים והחרדים. אבל קיים כמובן עוד מגזר לא מבוטל - אנשים שלא הוכשרו לעבוד וכבר מוסדו כמובטלים כרוניים. אפשר להצביע על ארבעה כשלים מרכזיים במדיניות הממשלה במהלך העשור האחרון: הראשון, המשך התמיכה הכלכלית בציבור החרדים שאינו עובד למחייתו. זו תמיכה שהיא מעבר לכל מה שניתן לתושב או לאזרח אחר בישראל. במגזר זה העבודה עדיין אינה ערך העומד בפני עצמו. הכשל השני הוא בהיעדר תיעול משאבים ליצירת מקומות עבודה. רק לאחרונה תוקן חוק עידוד השקעות הון, שלפיו המדינה מזרימה 6 מיליארד שקלים למפעלי התעשייה החזקים והמבוססים בישראל, אפילו אם הם מפטרים עובדים או סוגרים קווי ייצור. הדרישה היחידה היא שאותם מפעלים ייצאו כרבע מתוצרתם. 73 אחוזים מהטבת מס מופלגת זו מגיעה למפעלים במרכז הארץ. את הסכום האדיר של 6 מיליארד שקלים אפשר לנתב לפריפריה, ליצירת מקומות עבודה חדשים. מהלך שכזה יניב גם ייצוא של מוצרים ושירותים. הנימוק שלפיו אנו מעניקים הפחתה דרסטית במס החברות כדי שחברות הייצוא לא ינטשו את ישראל הוא נימוק פסול. הכשל השלישי הוא הפופוליזם השורר בקרב חברי הכנסת. לפני שמונה שנים יצאה לדרך תוכנית ויסקונסין; לראשונה נעשתה פעולה רחבת היקף במטרה להכשיר מובטלים כרוניים לעבודה. זו היתה תוכנית שדרשה שיפור והרחבה, אולם קומץ חברי כנסת החליט להרוס אותה ולא לאפשר את המשכה. כך נקטעה אחת התוכניות הרציניות ביותר שהתמודדה עם שאלת המובטלים הכרוניים. הכשל הרביעי הוא מס ההכנסה השלילי. מס זה הוא אנטיתזה לעידוד העבודה. הוא פוגע בערך העבודה משום שהוא הופך ציבור עובדים לנתמכי סעד. במקום להעלות את רמת ההכנסה, הוחלט על יישום מס הכנסה שלילי. הכיוון הנכון צריך להיות עידוד העבודה והעלאת התמורה עבור העבודה, כפי שבסופו של דבר נעשה חלקית בימים אלה כתוצאה מהסיכומים בין האוצר לבין ההסתדרות לעניין העסקת עובדי קבלן. אם היינו יודעים להציב את עידוד היציאה לעבודה כערך עליון, לנתב את המשאבים שיש לנו ליצירת מקומות עבודה חדשים, להכשיר מובטלים לעבודה, לשפר את רמות השכר כך שהתמריץ לעבוד לא יהיה בדרך של תמיכת סעד אלא בדרך של עידוד עבודה - היינו יכולים להתחיל לראות סימנים של תפנית ויציאה ממבנה התעסוקה הקשיח של המשק. בדרך זו חלק גדול מהציבור בישראל היה חדל להיות ציבור שרואה באבטלה דרך חיים.
