ישראל: האמת - לא מה שחשבתם

1מודים אנחנו לכם, אחים נאורים, שפקחתם את עינינו לראות בנפלאות הדמוקרטיה. בלעדיכם, לא ידענו שדמוקרטיה אינה קשורה לבחירות ולחקיקה ולמשא ומתן בין רעיונות, אלא שהיא קבלת דעתכם. מודים אנחנו לכם, אחים מאירים, שהוצאתם אותנו ממחשך הבערות ולימדתם כיצד להצביע עבור מפלגה אחת ולהגשים את רעיונות המפלגה האחרת, כלומר את רעיונותיכם. תודה לכם שאיפשרתם לנו להילחם על זכותנו לחשוב כמותכם. באמת, לא ידענו עד כמה חשוכים ואנטי-דמוקרטיים אנחנו, עד שבחסדכם נתתם בנו בינה להבין ולהשכיל שמה שהיה עד כה במערכת המשפט, בתקשורת ובאקדמיה - הוא סדר הדברים הנכון והראוי. בזכותכם, אחים מוארים, התוודענו למקומנו, והנה אנו שבים אליו במהירות: לספסלים האחוריים של ההיסטוריה.

2מעבר לקינות התקשורת הישראלית ("כאיראן היינו, לסעודיה דמינו"), יש כאלה, שעד כמה שזה נשמע מופרע, חולקים על רוב התקשורת הישראלית. הנה אלן דרשוביץ השבוע: "אם קוראים טורים בישראל, חושבים שבתוך חצי שנה ישראל תהיה כאיראן ואנשים יישבו בחלק האוטובוס האחורי כמו באלבמה ושהממשלה פשיסטית. יש הגזמה בתקשורת". וואלה. ועוד: "האויבים הגדולים של ישראל הם בדרך כלל ישראלים שחיים בישראל ומחוצה לה. הם אלה שמנסים לרדד נושאים מורכבים לדברים פשטניים". והגדיל לומר: "גם אם כל החוקים שמוצעים כעת יתקבלו מחר בבוקר, ישראל תהיה עדיין דמוקרטיה חיה וחיונית יותר מבריטניה ומארה"ב". לתשומת ליבם של בני האור המתמחים בהיסטריה. ואחרון, דרשוביץ הציע "שאנשים יהיו אחראים לדברים המוגזמים שהם מפרסמים בתקשורת". אחריות? הצחקתם אותם.

3המחזאי והבמאי דיוויד מאמט פירסם השבוע מאמר ב"וול-סטריט ג'ורנל", שבו ניסה להסביר מדוע המערב להוט לזנוח את ישראל לחסדי האטום האיראני. "כמו בימי קדם, השמאל המערבי פונה לאלים כדי להשקיט את חרדתו, וכאז גם כיום הוא נתבע להקריב את היקר לו, אבל בוחר להקריב אחרים מתוך מחשבה שבכך יונח לו. בנטישתו את ישראל מול האיום האיראני, חוזר המערב לתקופה הפגאנית של קורבנות אדם. האנטישמיות הליברלית מובנת כמו הקרבת צ'כוסלובקיה בידי צ'מברליין להיטלר, שוחד הנזרק להשקיט טרור". עם דעות בריאות כאלה, האם התיאטראות בישראל היו מקבלים מחזות שלו-

4ניוט גינגריץ', המועמד הרפובליקני במירוץ לנשיאות ארה"ב, הוא תופעה מרעננת בים נפוחי הארשת הליברלים. הוא ד"ר להיסטוריה שבניגוד לכמה עיתונאים ופוליטיקאים, למד משהו. בשבוע שעבר אמר בקול מה שרבים חושבים בסתר, אבל לא מעזים לומר עקב התקינות הפוליטית המסרסת: "הפלשתינים הם עם מומצא". מבחינת השיח ההגמוני המערבי מדובר בכפירה בעיקר, בהתרסה נגד הפרדיגמה השלטת. אבל גינגריץ' הוא אינטלקטואל אמיץ שמכיר את חומרי ההיסטוריה היטב, ולא נכנע לממבו ג'מבו מבית מדרשם של אנשי ה"פגיעה בדמוקרטיה".

לאחר מרד בר כוכבא החליטו הרומאים למחוק את השם "יהודה" ולכנותה פרובינקיה "סוריה פלשתינה" ע"ש הפלשתים, גויי הים, יריביהם המושבעים של שבטי יהודה וישראל בזמן המקרא, שמאז נעלמו מנופי הארץ. אירוניה היא שכמעט עד להקמת המדינה דווקא היהודים ראו עצמם כפלשתינים, בעוד ערביי הארץ הזדהו עם האומה הערבית הגדולה. הזהות הפלשתינית היא בעיקרה זהות נגטיבית לזהות הלאומית היהודית. ספק אם יש קשר מהותי בין שבט עזה לשבט חברון ולשבט שכם, לבד מהרצון לסלק את הישות היהודית. הדברים מקבלים משנה תוקף למול ההתפתחויות במדינות ערב, שם מתקיימת נסיגה מהלאומיות שנכפתה בידי הקולוניאליזם המערבי, וחזרה ליחידות הבסיס הטבעיות, לשבטים ולמשפחות.

5שלום עכשיו ניצחה. איש לא יזכה בתרומות בנק לאומי. יש פה משל ליחסה של שלום עכשיו (ושלוחותיה) כלפי המדינה - מבחינתה, שתישרף התחרות, העיקר ש"אם תרצו" יפסידו. גם בתמונה הכללית - אם ישראל לא הולכת בתלם האובדני ששלום עכשיו מובילה, אפשר לסגור אותה ולהוציא דיבתה רעה בעולם. וזאת אומרת: "גם לי גם ל-ך? לא יהיה - ג-ז-רו-" (מלכים א', פרק ג', כ"ו).