כל מחאה מתחילה בקטן

אין לזלזל בכמה עשרות אלפי המפגינים שהתייצבו אתמול בכיכר בולוטנאיה במוסקבה.

האופוזיציה דורשת לבטל את הבחירות המזייפות לטענתה, אך בעיקר להפעיל לחץ על ראש הממשלה ועל הנשיא הבא ולדימיר פוטין, האיש החזק ברוסיה ומהמשפיעים ביותר בעולם.

המפגינים יודעים כי מספר האנשים שירדו אתמול לרחובות מוסקבה - כמה עשרות אלפים בעיר בת 12 מיליון תושבים - הוא טיפה בים. מצד שני פוטין, השולט ביד רמה זה יותר מעשור ברוסיה, צריך להיות מודאג. לא פלא שהוא הוציא בסוף השבוע את העצבים על קלינטון.

ברוסיה רבים הם אלה שלא קונים את תוצאות הבחירות, גם בקרב תומכיו של פוטין. בעלי הנוסטלגיה למשטר הישן אפילו מברכים על זיופים, אם היו. מבחינתם, רוסיה צריכה איש חזק וזו אחת הדרכים לבסס מעמד. עניין של תרבות פוליטית. עניין של היסטוריה. ובכלל, להוציא את הבחירות האחרונות בעידן מיכאיל גורבצ'וב, מתי לא היו אי-סדרים בבחירות רוסיות?

אבל יש גם ברוסיה דור שלם שצמח למציאות חדשה, שלא הכיר את בריה"מ. ברשתות החברתיות התגייסו 34 אלף איש להפגנה של אתמול. שוב מספר קטן, אבל פוטין צריך תמיד לזכור כי מחאה מתחילה ממשהו. אירופה? היא מגיבה בקול חלוש, שהרי יש לה כבר כל כך הרבה צרות. ארה"ב מגיבה דווקא בקול רם, כאילו אין לה צרות.

מכל מקום, האופוזיציה הרוסית לא ירדה אתמול לרחוב. אלה שירדו היו הקבוצות שבשוליים. היו שם כל מיני קבוצות עם כל מיני דרישות.

אבל מה שחיבר ביניהן הוא הרצון לראות את פוטין הולך הביתה. קיים היום סיכוי גדול יותר שבחודש מארס הוא ישוב לקרמלין למורת רוחם של המפגינים. מדבדב יהפוך לראש ממשלה. בדיחה? לא ברוסיה. חוץ מזה, לפוטין אף פעם לא היה חוש הומור.

למזלו של פוטין, המפגינים מעטים, לא מאורגנים ונטולי מנהיג. מצד שני, פתאום רוסיה מגלה כי אפשר לבקר את פוטין פומבית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו