אמא, עודד הביא דרבי

בשלושת הימים שלפני הדרבי הסתובבתי סהרורי, מנותק ובעיקר ממלמל לעצמי שזאת ההזדמנות שלנו, שהפעם אנחנו מנצחים ביד אליהו. כל מי שרק העלה את נושא הדרבי לידי שמע את זה.

חברה אדומה היתה כל כך מזועזעת מהמחשבה שלי וקראה לי "מכביסט", לחבר אחר אמרתי בביטחון לא ברור שזה הולך להיות "המשחק הכי קל שלנו העונה". ניסיתי להסביר שלפעמים יש רגעים כאלה בספורט שהכל מתחבר וככה נולד הקסם הגדול. אמרתי שאנחנו צריכים לתת את המשחק הכי גדול שלנו, ובמקביל מכבי תהיה ביום הכי גרוע שלה. אז מכבי באמת היתה ביום כזה עם 25 נק' לקראת סוף הרבע השלישי - מספר הנקודות שהפועל קלעה רק ברבע הראשון.

כשהרבע השני התקרב לסיומו הפועל הובילה ב־20 הפרש, וברגע אחד תחושת הטירוף הפכה למתח, כסיסת ציפורניים אינטנסיבית ושיחות מלב אל לב עם עודד קטש ויינסי גייטס - מבקש מהם שיהפכו את הנבואה שלי למציאות. מכל עבר כבר היה אפשר לשמוע את האדומים סביבי מספרים לעצמם כמה כואב יהיה ההפסד הזה כשהניצחון כבר בידיים שלך. כשנפתחה המחצית השנייה צהובים ואדומים כאחד חיכו לשלשה שתגיע ותסמן את המהפך, אבל זה לא קרה. הפעם זו היתה שלשה אחרי שלשה אחרי שלשה של לארי אובאנון. יש ימים שבהם הכל הולך הפוך, והפוך זה ניצחון אדום ביד אליהו.

ב־21.03.1993 ניצחה הפועל תל אביב את מכבי ביד אליהו בפעם האחרונה, הייתי בן פחות משנה כשזה קרה. מאז ראיתי שני ניצחונות באוסישקין, אחד בראשל"צ ואחד בהדר יוסף ואין לי ספק שגם האוהדים המבוגרים ממני יסכימו כשאומר שזה הניצחון הגדול מכולם.

ביום חמישי בפתיחת ההפסד של מכבי ת"א ביורוליג לצדביטה זאגרב הניפו האוהדים הצהובים שלט שבו נכתב "רק תביאו את הדרבי". הם כנראה שכחו מי השריף החדש בהדר יוסף. אמא, עודד הביא דרבי.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!