הרבנות הראשית החרדית כורתת את הענף שעליו היא יושבת. חבל שמלאכת הניסור העצמית תימשך זמן רב ובתקופה זו יהיו דמע וצער לרוב, אבל טוב שבסופו של יום היא תתגמד למימדים הראויים לה. לא יהודים השואפים לצאת אל מחוץ למחנה הלאום יכרסמו במוסד זה, שבתחילת דרכו היה סמל לאחדות ישראל בארצו בהנהגת הראי"ה קוק. גם לא יורם קניוק שהשיג הכרה משפטית כי הוא חסר לאום, ולא עורכי נישואים פרטיים מהמגזר החילוני שיש להם זיקה כלשהי למסורת ולמורשת. אלה שחקני משנה. עילת העימות ייחודית: בנועם הליכותיהם ובנטייתם להימנע מחדירה לפרטיותם של הזוגות המאושרים העמידו רבני צהר, שבראשם הרב סתיו, חופות כדת משה וישראל ל-2,000 זוגות חילונים מדי שנה. זוגות אלה רוצים להישאר במסגרת האורתודוקסיה, אך אם לא ישיאו אותם בחסות צהר הם יפנו לבקש את עזרת פקיד העירייה בניקוסיה, קפריסין. הפופולריות של צהר הכעיסה את הרבנות והשר יעקב מרגי מש"ס. משה רבנו לא נענה להצעה לאסור על אלדד ומידד להינבא במחנה, והסביר כי אינו מקנא בהם. אך עינם של מרגי ושל ממסד הרבנות הראשית צרה, והם התחכמו והודיעו כי רב אינו רב אלא אם הוא עובד מדינה. לפיכך הוציאו הוראה כי רק רבנים הנהנים מקופת האומה מוסמכים לחתן זוגות צעירים. מה על רב מוסמך שמכהן במועצה מקומית ואינו מקבל שכר מהמדינה? בשום פנים ואופן. מרגי לא מרשה ולא ינפק תעודות נישואים. בנתונים החדשים, אמר אמש הרב אוריאל גנזל, אין בידי רבני צהר תעודות. מדוע שלא יוסיפו להשיא זוגות צעירים עד שימצאו תעודה המאשרת את זוגיותם. לפי גנזל, הם לא יעברו על החוק, ופעילותם - שהיא אכן ברוכה - תיפסק. אמש הזדרזה הח"כית ציפי חוטובלי להגיש הצעת חוק שכל אדם אשר הוסמך לרבנות יהיה רשאי לחתן בני זוג, ואין הוא צריך להיות סמוך על קופת אוצר המדינה. לו יהי, רק שכל המכיר פוליטיקאים יודע כי יעלה בידי ש"ס ויהדות התורה לנהוג סחבת בחוטובלי. הם מקווים כי אולי הפריץ ימות עד שהחוק יובא למליאת הכנסת, ואולי הכלב, ואולי האהבה בין בני הזוג תדעך. בפועל, בתהליך לא קצר, הניצחון מובטח לרבני צהר, גם אם אינם תקיפים דיים. כאשר הזעם עולה מבפנים, כאשר הוא מבטא סלידה מבית של דור הכיפות הסרוגות או דתל"שים שנשארים בחוג המשפחה גם כשהם מתהלכים גלויי ראש - אי אפשר לבולמו. הוא חזק אפילו מהתגוששות ראש-בראש בראש חוצות.
