אהלן, גלעד: דברים מהלב שלנו

ברוך בואך, גלעד שליט. חיכינו לך, ודמענו בהיעדרך. אין כאב גדול יותר מכאבה של אם שפרי בטנה נלקח בשבי. משפחתך עברה ייסורים קשים בציפייה לבואך.

זכויותיך נשללו ממך במשך תקופה כה ארוכה. לא יכולת ליצור קשר עם אוהביך והפכת לקלף מיקוח. אך עכשיו אתה חוזר הביתה למשפחתך. חזרה למקום מוגן, אוהב, מכיל וכזה שלא יעזוב אותך עוד לעולם.

אתה תישן לראשונה במיטתך זה שנים. אתה תאכל לראשונה את האוכל של אמא. אתה תתעדכן בקורות המשפחה, הדודים, הדודות, הסבים והסבתות. אתה תגלה לראשונה עד כמה דאג לך העם בישראל ובחו"ל. כמה פעולות, מחאות, בקשות נשלחו לכל רחבי תבל רק כדי שתוכל לחזור הביתה בשלום.

אין מגע נעים יותר מלהרגיש את המצעים בחדר שלך. להריח את הריחות האהובים של הבית שבו גדלת. להרגיש את קירותיו ולהביט ממנו אל הנוף המתעטף לקראת החורף המתקרב אלינו, שלאחריו יבוא האביב.

כל כך הרבה דברים קרו, אך הזמן שלך ושל אמך ואביך ומשפחתך נעצר. חיית ללא ידיעה על העולם החיצון, בלא אפשרות לדבר, להשמיע את קולך ולעמוד על זכויותיך הבסיסיות. עכשיו בן-רגע תוכל לפתוח שוב את פיך. לדבר. להשמיע קול. להיות בעל זכויות במדינה דמוקרטית.

אל תקשיב לכל הקולות שקוראים לך לצאת למרחב הציבורי. הישאר במרחב הפרטי של משפחתך. תן להם את אהבתך וקבל מהם את אהבתם. כרגע הדבר הכי חשוב הוא שתחלקו את אהבתכם מחדש ולא תצרכו את כל הרעש התקשורתי.

אין כאב גדול יותר מהכאב שנגרם למשפחתך במשך השנים שעברו. כל יום היה כמו דקירה בלב, החמצה בחיים, שגיאה ומשא גורל שאין ולא יהיו לו כתפיים מתאימות.

כולנו נרגשים לקראת בואך, ולא מעט חרדה מלווה את התהליך הזה. דאגה שמא יקרו ויצוצו מכשולים כלשהם שיעצרו את דרכך הביתה. כל משפחה רוצה שבניה ובנותיה יחזרו בשלום. לא בכדי אנו מגדלים את ילדינו עשרות בשנים, ולא רוצים לאבד אותם ברגע.

היכנס לביתך, גלעד. היאחז באהבת משפחתך ודע כי בכל רגע ורגע שעבר הם עשו כל שיכלו כדי להחזירך. הדברים הקטנים יהיו הכי גדולים עבורך. ארוחות הבוקר, הצהריים והערב. ימי הולדת, חגיגות משפחתיות וחגים יהיו כמאורות קטנים וגדולים בחייך. זאת אולי המתנה הכי גדולה למי שהיה רחוק כל כך מהבית. הקירבה לכל הדברים הקטנים הללו, שבהם תמצא את האמונה, התקווה, בעולם הזה שאיכזב אותך כל כך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו