"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לנו נשאר רק הקבר

,עודכן

אני זוכר את הרגע הראשון שבו נודע לי שהבן שלי, אסף, היה על אוטובוס קו 37 בחיפה שפוצץ ב-5 במארס 2003. המכה לבטן, הפחד, החשש שהגרוע מכל קורה, השיתוק שפתאום אחז בי - כל אלה היו רגשות נוראיים שאיני מאחל לאף אחד.

כשהצלחתי שוב לנשום ולחשוב בצורה מסודרת, כשהתחלתי לעשות טלפונים נואשים לחברים של אסף, כשנסענו עם המשפחה וחבריו לבתי החולים לנסות למצוא אותו, התחלתי לעשות עסקאות עם אלוהים. הייתי מוכן לקבל את אסף בכל מצב. רציתי רק למצוא אותו חי ולא משנה באיזה מצב, נכה, פצוע, שרוף אבל חי. רציתי שיישאר לי משהו נושם, משהו שאוכל לחבק ולנשק ולאהוב. אני מדמיין שכך הרגישו גם נועם ואביבה שליט כשהודיעו להם שגלעד נחטף.

אני לא קיבלתי את שהתפללתי לו. בשלב כלשהו של המאבק נגד שחרור מחבלים כתבתי שאיני מקנא באביבה ובנועם, בחוסר הוודאות שלהם, בימים ובלילות שעוברים עליהם מבלי לדעת אם חם לו או קר לו, מה הוא אוכל ואיך הוא מרגיש. קיבלתי תגובות נזעמות מהורים שכולים שהיו מוכנים להתחלף עם אביבה ונועם שליט. הם יראו את הבן שלהם יום אחד ויוכלו לחבק אותו, אמרו לי. לנו יישאר רק הקבר הקר.

היום אני מבין עד כמה צדקו אלה שביקרו אותי. ביום שלישי יירד גלעד מהמטוס, נועם ואביבה יחבקו אותו, ינשקו אותו וייקחו אותו הביתה. אני אהיה צמוד לטלוויזיה, אתבונן בתמונות השמחות של משפחת שליט אך גם בתמונות הכואבות של האוטובוסים והמחבלים יוצאים לכיוון עזה, שבהם נמצאים גם רוצחיו של אסף. הם ינפנפו מהחלונות ואנחנו נכאב. אני ארגיש שוב את המכה לבטן, את הפחד ממה שעלול לקרות לילדיי החיים. אחשוש כי הגרוע מכל עוד עלול לחזור. ואז, כשאתאושש קמעה, אסתכל בתמונה של אסף על הקיר ואדע כי אני יכול לחבק רק מצבה קרה.

הכותב הוא אביו של אסף צור שנרצח בפיגוע בקו 37 בחיפה ב-2003

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יוסי צור

הכותב הוא אבא של אסף (בלונדי) שנרצח בפיגוע בקו 37 בחיפה ב־2007

כדאילהכיר