לא אצלנו

אנחנו, הדור המתבגר שנולד אל ליל הבדולח; שלמדנו עליו כמעט בלשון הווה; שאחת המילים המעטות שהורשינו לבטא שלא בשפה העברית במסגרת בית הספר היתה "קריסטלנאכט" - אנחנו מסרבים לחיות בשלום עם הבעתה הכרוכה בשריפת המסגד בטובא זנגריה. פשוט מסרבים, וקוראים לממשלה ולשב"כ ולמשמר הגבול לרדוף את העבריינים הבריונים עד אשר יושלכו אל מאחורי סורג ובריח. בלי לקבל מהם שום "עווינו חטאנו" ביום הכיפורים. חטא שבין אדם למקום נסלח. חטא שבין אדם לחברו ובין עמו לשכנו מצריך חשבון נפש. בוודאי ארבע יממות לפני תענית כיפור.

נכון אמר אתמול ניצב בדימוס אליק רון כי צריך היה לרדוף אותם כאשר ניפצו את המנורות וקרעו את כתבי הקודש של המוסלמים ביהודה ובשומרון. אפשר שבמקרה זה לא היו מגיעים לטובא זנגריה. אך אפשר ששם קשה יותר ללכדם. ביתם הוא מבצרם, ואולי חלילה מעניקים להם מקלט לאחר ביצוע הפשע. כך או אחרת הוונדליזם הזה חייב להיתקל ביד קשה ובזרוע נטויה. מדוע? הבריונים אולי יתפלאו לדעת, אך התשובה היא מפני שזו מדינה יהודית. אם הדבר אינו מובן מאליו במדינה יהודית כי אז אין כאן עדיין מדינה יהודית.

אישי ציבור בכירים, מנשיא המדינה ודרומה, גינו את המעשה בכל פה ובכל לשון. זה תנאי ראשון לשיקום רקמת היחסים שנפגעה עם הכפר הבדואי השותף לתחיית היהודים בארצם מאז גויסו בניו לפלמ"ח. אך התנאי הנחוץ אינו מספיק.

המבחן האמיתי מצוי בהנהגה הדתית של המתנחלים. לא רק במועצת יש"ע וברבני היהדות הדתית-לאומית המסורתית, שחובתם המצפונית והתבונית היא לצאת נגד המעשה. סביר להניח כי שורש הרע צמח בקרב מי שמכונים "נוער הגבעות", אם כי לא כל הנמנים עימו חשודים שעשו הזוועה. יש להם רבנים. קולם חייב להישמע. נטייתם להחריש רועמת עוד יותר. אין לפגוע במסגד. אין להרוג חפים מפשע גם כשהטרור הפלשתיני נוהג כך ביהודים, במשפחת פוגל ובמשפחת פלמר, וישראל בהחלט חייבת להניח את ידה על המחבלים והרוצחים ושולחיהם ולהענישם בחומרה, אבל אין לה מלחמה עם הציבור הערבי ועם מוסדות הדת שלו.

הרבנים של ספרי ההלכה העוסקים בהיתר להרוג גויים והנושאים לשווא את זכר יוסף הצדיק הקבור סמוך לשכם, והדוב ליאורים למיניהם חייבים לפרסם הוראה ברורה לצאן מרעיתם, ואם אינם משמיעים אותה כי אז אכן גם זה כאילו נתנו הוראה ברורה. הוראה ברורה להרע. דעתם מכרעת, מנשריהם קובעים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו