כבר במעמד החתימה על הסכם השלום עם מצרים החל אצלנו תהליך של צמצום בהוצאות הצבא ובכוחות הביטחון. התהליך נבע מחשיבה כי איום ביטחוני קיומי מצד מצרים הוסר. בתחילה היו קיצוצים זהירים, ולבסוף הונפה חרב הקיצוצים על "בזבוזים" כמו ימי אימונים לכוחות המילואים ואמצעים בהכשרת הכוח הסדיר (כמו שעות מנוע ותחמושת). כל הקיצוצים נראו סבירים, מה גם שהכסף שהתפנה בעקבות התהליך שימש לקליטת העלייה הגדולה מבריה"מ בראשית שנות ה-90, אשר הקפיצה את פיתוח ההיי-טק הישראלי. בקיץ 2006 הוכח שוב שאין ארוחות חינם. התנהלותו של צה"ל במלחמת לבנון השנייה נתנה לכל מי שמבין מה קרה בה צלצול התרעה קיומית ל-מה שיקרה אם ימשיכו לקצץ בתקציב הביטחון. בשנים האחרונות הפכה טורקיה את עורה ושינתה את ההגדרה של ישראל מבעלת ברית לכמעט אויבת. על ישראל להיערך מול איום מפורש מפי ארדואן לפגוע באינטרסים שלה, תוך רמיסת החוק הבינלאומי. היערכות כזו דורשת אימונים ועולה הרבה כסף. בחודשים האחרונים התברר כי כל ההנחות שמציבות את מצרים מחוץ למעגל הלחימה התמוטטו בכיכר תחריר. האלוף איילנד מתריע שייתכן שינוי מרחיק לכת ביחסה של מצרים לישראל, וזו כמובן עוד סיבה להצטייד יותר ולפתוח מסגרות חדשות שנסגרו בימי השלום היציב שהיה לנו עד לכתו של מובארק. היערכות כזו דורשת הרבה אימונים והמון כסף. המיליארדים הנדרשים רק להשלמת גדר הגבול עם מצרים הם קצה קצהו של הקרחון התקציבי. על מערכת הביטחון להתכונן גם לאפשרות שאביב העמים הערבי ישנה את המשוואה בירדן, וגם זה יחייב תוספת לתקציב הביטחון. ואלה רק התוספות לאיום האיראני המתקתק ברקע, כולל איומי השמדה מפורשים מעל במת האו"ם, איומים המגובים בתוכנית גרעין המתקדמת בקצב רצחני. הוויכוח בין מערכת הביטחון לאוצר הוכרע במסקנות ועדת ברודט, שאותן אישרה הממשלה. על רקע הוויכוח על מסקנות ועדת טרכטנברג, יש הרוצים לכרסם בסיכום זה. הפגנות ההמונים בקיץ באו מתוך מקום צודק של קשיי יומיום אמיתיים. הבעיה היא העיתוי. זו שעה שבה צריך לבדוק אם תקציב הביטחון בכלל מספיק כדי לענות על הצרכים שגדלו בן-לילה במזרח התיכון עתיר ההפתעות שבו אנו חיים. אלו הן חובתה ואחריותה של ממשלת ישראל למנוע במצב עניינים זה את הקיצוץ בתקציב הביטחון כיום. על הממשלה להסתפק במה שאפשר להשיג מהשינויים המבניים המתוכננים במשק, כולל הגדלת התחרות, תוך הידוק הרגולציה, הגדלת הגבייה ממשכורות מנקרות עיניים והגדלת בסיס גביית המיסים על ידי ביטול העידוד לאבטלה בקרב החרדים וזאת כדי להוציאם לשוק העבודה. בנוסף, יש לייעל גביית מיסים גם בקרב מגזרים שבהם לא מתקיימת גבייה כזו, כמו המגזר הערבי.
