לא רק במפלגת העבודה נערכו אתמול בחירות מקדימות. פריימריז התקיימו גם במשכן האו"ם בניו יורק. אווירת בחירות אפפה את נאומו של הנשיא ברק אובאמה, והוא ראה לנגד עיניו הן את המיליארדים שצפו בנאומו ברחבי העולם והן - קודם כל - את הבוחרים בקנזס וביוטה ובאוהיו, וכמובן בקליפורניה ובפלורידה. נותרה כשנה עד לבחירות הבאות לנשיאות האמריקנית, ויותר מכל חשוב היה לאובאמה להזכיר כי מצא את ארצו שקועה בשתי מלחמות בלי שיזם אותן, ולעומת זאת הוא אחראי להריגתו של אוסאמה בן לאדן. לא היתה חרטה בדבריו. אפילו לא על הדחת בעל בריתו חוסני מובארק. ההתייצבות לצד האביב הערבי איפשרה לו להתחבר למליצות נעלות התואמות את רוח האבות המייסדים בארצו. אך העיקר נשמר לסכסוך הישראלי-פלשתיני, ובין שמחמת רוגזו על אבו מאזן שהביכו בפנייה לאו"ם ובין שבגלל הבוחר היהודי בניו יורק, הוא בחר בניסוח שבנימין נתניהו יכול לחתום עליו בשתי ידיים. הליכתו לקראת ישראל היתה בעלת שני שלבים: האזכור השגרתי של המחויבות האמריקנית לביטחונה של ישראל והידידות הערכית בין שתי המדינות, והתוספת שבאה לידי ביטוי בכך שאין סימטריה בין מה שנתפס בעיניו כתביעות הצודקות של הפלשתינים לבין ירי טילים על ילדי שדרות או הפעלת מחבלים מתאבדים, ואפילו החינוך לשנאה שהוא לחם-חוקם של פעוטות בעזה. אובאמה היה אתמול עם ילדי שדרות כפי שלא היה מעולם. זה אינו מבטיח דבר לעתיד הרחוק. ספק אם התבטאויות כאלה עשויות לעודד את אבו מאזן לחדול מיוזמת הנפל להשיג החלטה חד-צדדית בזכות הקמת מדינה פלשתינית באו"ם. אובאמה דיבר כמעט בעברית כאשר אמר כי אין תחליף למשא ומתן. אפשר שסטירת הלחי שנחתה על לחיו של אבו מאזן תגרום לו להקצין את עמדותיו, או ליפול עקב לעגם לאידו של אנשי חמאס. איך יחצה הנשיא האמריקני את קו האש בעולם הערבי? לא ברור. אפשר שאבו מאזן קיבל הבטחות סמויות. אפשר שאובאמה לא יצליח לחצות. מכל מקום, הפתיחה במפגש אובאמה-נתניהו אתמול נוחה לישראל. לפחות לפי שעה. הפלשתינים יידרשו עתה לחשבון נפש. למשמעות של "תפסת מרובה - לא תפסת". מן הסתם, ישליך אבו מאזן את יהבו על נובמבר 2012, יום לאחר הבחירות לנשיאות באמריקה.
