טורקיה אינה עוצרת בישראל

ניסיתי לברר אמש אם אביגדור ליברמן מתחרט על התקיפות שבה התנגד לנוסח ההתנצלות שהציע ד"ר יוסי צ'חנובר בתום שיחותיו עם נציגי הממשלה הטורקית, אבל קיבלתי את התגובה הבאה: "איננו מתייחסים כדי לא ללבות את האש". שר החוץ נאלם דום. חבל.

ליברמן ומשה (בוגי) יעלון אינם אחראים להרעה הדרמטית ביחסה של טורקיה לישראל. זו היתה החלטה אסטרטגית תבונית שראש ממשלתה רג'פ טאיפ ארדואן מוביל בבולמוס, במין דחף שאינו בר-כיבוש. אבל אילו מיתנו את התנגדותם למה שנראה ככוונתו הבסיסית של בנימין נתניהו ללכת לקראת אנקרה, יכלו להאט את הדרדור, בתקווה כי בנתונים המשתנים המאפיינים את המזרח התיכון היתה המטוטלת מתחילה לנוע בחזרה למקומה הטבעי.

הטורקים לא היו ראויים להתנצלות, אבל בנוסח שאושר על רקע דו"ח הוועדה בראשות פאלמר היא היתה הרע במיעוטו. אתמול אמר לי אחד השרים כי לא רק אהוד ברק ודן מרידור תמכו בהתנצלות. אפשר שיש לה רוב בממשלה. אבל הוא לא נטה להוסיף את שמו לרשימה הפומבית, שכן ההתנגדות להתנצלות פופולרית בקרב הציבור הרחב.

אתמול גם הובעה בירושלים אכזבה מארה"ב, שנקשרה אל טורקיה וחדלה ללחוץ עליה בסוגיית ההתנצלות. אין מקום לאכזבה. הילארי קלינטון נכשלה בשתי בירות, בירושלים ובאנקרה. הישראלים והטורקים סירבו להתגמש. אמריקה בנסיגה, והלקוחות חשים בכך.

כרגע אין טעם לדבר על לב הטורקים, בבחינת "אל תרצה את חברך בשעת כעסו". בעיקר כשהטורקים אינם אפילו חברים בשלב הנוכחי של היחסים.

ארדואן יוצר אווירה קיצונית. הוא מתלהם, השקט שלו מדאיג. מגלומני? חורש רע? תאב התכתשות? הן הוא לא נעצר בישראל. מאנקרה כבר יצא איום גם על קפריסין, שמבקשת להפיק גז מן הים. עד היכן? האם הוא מבקש להגיע למקומות חמורים? אין לדעת. אבל הדברים עלולים להתגלגל לשם.

ישראל תיטיב לעשות אם תנהג על פי הכלל של "רחוק מהעין, רחוק מהלב". ישראלי שמכבד את עצמו ואת ממשלתו ידיר עתה רגליו מטורקיה אלא אם כן יש סיבה נקודתית המצדיקה זאת, כעיסקה כלכלית או קשר משפחתי. לא כחלק מחרם מאורגן שמבקשים לחולל כמה ח"כים רעשניים אלא כתחושה של סולידריות ישראלית, שאדם אינו הולך למקום שבו אינו רצוי. לא מוכרחים לפוש בטורקיה. מה רע עם בכחוס ויין בפיראוס-