מזל שהקרואטים השתעשעו

1. גם חודש לפני שהוא מסיים את תפקידו כמאמן נבחרת ישראל, לואיס פרננדז נראה כאילו רק אתמול הוא נחת כאן. אמנם הסיכויים לנצח בקרואטיה לא היו גבוהים, אבל לא יכול להיות ששוב המאמן מחליף מערך (שאותו לא תירגל בשום משחק) ועושה שינויים פרסונליים בהרכב. ככה אי אפשר לגבש שיטה או סגנון, והתוצאות בכל הקמפיין הזה היו בהתאם.

בואו נקווה שאתמול הסתיימה התקופה הכי גרועה של נבחרת ישראל בשנים האחרונות. שאבי לוזון לא יעשה עכשיו חשבונות: שייתן לפרננדז את מה שמגיע לו עד סוף החוזה וישלח אותו חזרה לפאריס.

2. המחצית הראשונה דווקא הפתיעה לטובה: ההגנה סגרה היטב את הקרואטים, שלא הגיעו ליותר מדי הזדמנויות ולקראת ההפסקה הצלחנו גם לכבוש. בשער הזה היה חלק גם ליוסי בניון, שתופקד הפעם במקום הטבעי שלו - באמצע - ותיפקד הרבה יותר טוב מאשר באגף.

אם בניון הוא נקודת האור, אז נקודת החושך היא הצ'ילבה שלו, טל בן חיים. כל השבוע דיברו על מה הוא אמר או לא אמר על בניון, ואתמול באקט של חוסר אחריות, הבלם של פורטסמות' פשוט פירק את הנבחרת.

מעבר לעובדה שהשאיר את חבריו בחיסרון מספרי, בן חיים הותיר את ההגנה הישראלית חסרת ניסיון לחלוטין (חיימוב, חוטבה, בן הרוש, גרשון וטוואטחה). מסכן גיא חיימוב, שהחליף את אוואט המצוין, ונגע פעם ראשונה בכדור, אחרי שכבר ספג שלישייה.

גם לפרננדז יש חלק בהתפרקות, בכך שלא הגיב להרחקה של בן חיים. הוא היה חייב לוותר על תמיר כהן ולהכניס במקומו בלם כדי לשמור על המערך שדווקא עבד טוב ב-45 הדקות הראשונות. אבל הוא לא עשה זאת, והתוצאה: אדוארדו דה סילבה, שחטף את הבומבה מבן חיים, סגר את הסיפור עם צמד בתוך שתי דקות.

3. מהצד השני אפשר היה לראות קבוצה מאומנת. קרואטיה של היום היא אמנם נבחרת די בינונית, אבל כשהמאמן סלבאן ביליץ' הבין במחצית שישראל משחקת רק עם חלוץ בודד, הוא ויתר על אחד משחקני ההגנה שלו (נשאר רק עם שלושה בקו האחורי) והכניס את דה סילבה המצוין.

למזלנו, הקרואטים לא רצו לדרוס אותנו ואחרי שכבשו את השלישי, הם החלו להשתעשע. אבל מה זה משנה - טוב שהקמפיין הזה, עם המאמן ותחנת הרכבת שלו, מאחורינו. עכשיו אפשר שוב להסתכל לעתיד באופטימיות, למרות ההגרלה הקשה במוקדמות מונדיאל 2014.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו