הוויכוח על מידת ה"פוליטיות" של מחאת האוהלים הפך להיות מרכז השיח הציבורי סביב המחאה. זה הפך להיות ה"מגה טיעון" של המתנגדים, ההאשמה החמורה ביותר שאפשר לשלוף, כאילו שאם יאמרו שהיא פוליטית יצליחו "לטמא" אותה, להפוך אותה לבלתי לגיטימית, כאילו שמחאה פוליטית היא דבר אסור או מגונה, וכאילו שתיתכן בכלל מחאה שאינה פוליטית. כל דרישה לשנות סדר יום, לשנות מדיניות היא ודאי וודאי פוליטית. האם יש אופציה אחרת? האם מחאה אמורה להיות רוחנית? מופשטת? קוסמית- אלא מה, שהמתנגדים הצליחו באמת להפוך את המושג "פוליטי" למושג כל כך מאיים, שאנשי המחאה ממהרים מצידם לטעון כי היא כלל לא פוליטית. נראה שהמונח "פוליטיקה" הפך בישראל של 2011 למשהו כל כך דוחה ומחריד, שאיש לא רוצה להיות מזוהה איתו. אבל נעזוב את עניין הפוליטיות של המחאה. בואו נתעכב לרגע על הטענה החוזרת ונשנית בדבר הפינוק של תומכי המחאה. אז מה אנחנו בעצם רוצים? דירה נחמדה (דווקא לא כזו במגדלי אקירוב, מסתפקים בדירת ארבעה חדרים בבניין בן 70 שנה בגבעתיים), מכונית (מסתפקים במאזדה 3), אפשרות לשלם על צהרון בבתי הספר ובגנים של הילדים (כי אנחנו עובדים לפחות עד 17:00-16:00 ולא עד 12:30), לשלם לילדים על שיעורים פרטיים כשצריך ועל טיפולי שיניים כשצריך, לקנות להם בגדים ונעליים מדי פעם (לא בכיכר המדינה, גם Fox וגלי מספקים אותנו), להחזיק אינטרנט וכבלים בבית (סליחה, אבל במאה ה-21 אינטרנט הוא לא פינוק אלא צורך קיומי, והרצון לראות סידרת טלוויזיה טובה פעם בשבוע הוא לא חזירות), להיות מסוגלים ללכת להופעת מוסיקה פעם בחודש (כי גם תרבות היא צורך), להרשות לעצמנו חופשה שנתית אחת בת שבוע באילת (סליחה, אנחנו עובדים כמו חמורים ויש לנו זכות לנפוש פעם בשנה), ולא להיכנס להיסטריה בכל פעם שמגיעה הוצאה לא מתוכננת על חתונה של חברים או על תיקון במוסך. האם זה פינוק? צר לי, אבל זה לא פינוק. אלה דרישות לגיטימיות של אנשים ששירתו בצבא בתפקידים הכי מאתגרים, למדו באוניברסיטה ורכשו ניסיון של 15-10 שנה במשרות נחשבות. אנחנו לא נאבקים על הלחם ועל הצורך לשרוד. אנחנו נאבקים על הזכות לחיות בכבוד כמעמד ביניים. כי אם האופציה היחידה שיש פה היא להיות טייקון מיליונר (שעושה חתונות ב-7 מיליון שקלים, קונה בגדים בקניון רמת אביב ונוסע במרצדס) או להיות פועל שחור (שלא יכול להרשות לעצמו דבר מלבד תזונה בסיסית ומקום מגורים בפריפריה הרחוקה) - אז למה בכלל להתאמץ? למה ללכת ללמוד באוניברסיטה? למה לעבוד כל כך הרבה שעות ביום על חשבון הזמן עם הילדים? למה להשקיע את מיטב הכישורים שלנו בשביל לכתוב/לבנות/לתכנן/לעצב/למכור? למה בכלל לשלם מיסים ולהיות השדרה המרכזית שעל גבה מתקיימת המדינה הזו, אם לא בשביל לחיות טוב? כן, לחיות טוב! זו לא יומרנות ולא פינוק. זה אלמנטרי.
