שיקום עזה הוא אינטרס ישראלי. ההיגיון רוצה שאם לשכן שלי טוב, לי טוב. אבל מה לעשות והשכן הפלשתיני שלי בחר ב־2006 להעניק בבחירות דמוקרטיות רוב לתנועת חמאס בפרלמנט. כעבור שנה וחצי, ביוני 2007, חמאס עם רוח אלקטורלית גבית כבר השתלט בכוח על רצועת עזה. השאר היסטוריה ולצערנו גם אקטואליה.
הבעיה שלנו היא שגם אחרי 51 ימי לחימה קשים הקיץ, לכולנו, השכן הפלשתיני עדיין לא מבין שהדרך לשיקום עזה לא עוברת בבנק (4 מיליארד דולר), אלא בהוצאת חמאס מהתמונה. זה אמנם לא פשוט (מי כמונו יודעים) אבל היינו מצפים מהרשות לגלות סימני סלידה מהתנועה הסוררת במקום חיבוק כלפי התנועה של איסמעיל הנייה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנאומו של מנהיג הרשות אבו מאזן בעצרת הכללית של האו"ם. נאום, אגב, שהתאים עצמו לרוח הציבורית המנשבת בעזה (אופק מדיני?)
העולם התגייס אתמול בקהיר למען עזה. ועידת התורמות התכנסה כדי לגייס כספים למען העם בעזה. לישראל אין עם זה בעיה. למען האמת, ישראל, למי ששכח, הפכה בוועידת פאריס ב־94' למגייסת הכספים של הפלשתינים בעקבות הסכמי אוסלו. למי ששכח, היו אלה הימים שערפאת כיכב בתפקיד "מלאלה", הנערה מפקיסטן (פרס נובל לשלום, זוכרים?) עברו כמה שנים - עד שהעולם הבין מה עשה ערפאת עם הכסף. היינו אז יותר תמימים. היום קצת יותר קשה לסבן אותנו שהדולרים המיועדים למנהרות מיועדים למבנים. עברו כמה שנים מאז הסכמי פאריס ומבחינת העולם הכיבוש הישראלי הוא עדיין מקור הבעיות במזרח התיכון, ואולי אפילו בחבל קשמיר (...)
אם מישהו יכול היה להבטיח לנו שהכסף ישרת את האזרח העזתי, ייתכן שגם אני הייתי מעביר עוד היום תרומה צנועה משלי. כי הלוא טוב שכן טוב מקרוב רחוק. אבל כשחמאס עדיין חזק בתמונה ואבו מאזן מתחרה בהנייה מי יותר קיצוני במדיניות כלפי ישראל כדי לכבוש את לב הבוחר העזתי - ברור עד כמה גם ועידת התורמות לא באה לבנות מזרח תיכון חדש ואפילו לא עזה חדשה. לעולם קשה לתפוס שלישראלים יש אינטרס גדול משלהם שלעזתי יהיה טוב - כי קרובים אנו, וכשהעזתי מתעטש אנו צריכים לקנח את האף. ולהפך. זה לא המקרה של הבריטי, של הרוסי, של הצרפתי ושל הקוריאני. 4 מיליארד לתושבי עזה? כן! 4 מיליארד לטרוריסטים של חמאס? לא! הלוואי שאפשר היה גם לקנות תמימות בכסף. מה לעשות שהמצרך הזה אזל אצלנו...
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
