למה המחאה לא על הדבר עצמו?
מחאת האוהלים היא מחאה חשובה, אבל חורה לי שהמחאה היא "ליד" ולא על הדבר עצמו. מדוע אותם מוחים ממקדים את המחאה במחירי השכירויות בתל אביב וברחבי הארץ, כאשר הדבר העיקרי הוא למעשה העובדה שכל הנטל והמעמסה של המדינה הזו ניצבים על גבי מעמד הביניים - אותם צעירים, שגם אני נמנית עימם, שמרוויחים משכורות לא רעות בכלל, עובדים ומתפרנסים בכבוד, תורמים לחברה, כל אחד בדרכו, ובכל זאת חיים בצל המינוס המאיים. חלקנו, הורים מאושרים לילדים, גם לא מצליחים לסיים את החודש.
אין בידי ובידי בעלי היכולת לרכוש דירה. גם אף אחד מחברינו הקרובים לא רכש עדיין דירה, למרות שמדובר, שוב, בזוגות צעירים שמתפרנסים בכבוד ומעל הממוצע. מי מבינינו, שלא קיבל דירה בירושה מההורים, יכול להרשות לעצמו לקנות דירה מקבלן בימינו-
יש רק שני מגזרים - מלבד האלפיון העליון - שקונים דירות יד ראשונה מקבלן ובונים לעצמם בתים, וכל זאת עם הכנסה מועטה מאוד או שנתמכים על ידי מעמד הביניים: המגזר החרדי והמגזר הערבי. איך הם יכולים ואנחנו לא? איך זה שמסביב לירושלים יש שכונות ענקיות, חדשות לגמרי, שבהן רוכשים דירות אלפי זוגות חרדים, שרבים מהם לא עובדים והם נתמכי המדינה? האם מדובר בדירות שנקנות מכספי תרומות של הישיבה התורנית שבה בעל המשפחה לומד? האם מדובר בהטבות כלשהן או בהסכמים קואליציוניים שהמפלגות החרדיות השיגו לטובת הציבור הדתי? האם מדובר, רחמנא ליצלן, בכספים שהגיעו מכסף שחור, כתוצאה מעבודה לא מוצהרת? איך אפשר להסביר את העובדה שכל שכונה חדשה בבית שמש, במודיעין עילית, במבואות ירושלים, בגליל ועוד, מוצפת בזוגות חרדים שרוכשים דירות בזמן שאנחנו לא יכולים-
גם כשאני נוסעת בכבישי הצפון והדרום, ליד יישובים ערביים אלה ואחרים, אני לא יכולה שלא להתעלם מטירות השיש המפוארות ומבתי הקרקע מאירי העיניים. ואני לא מדברת על הכפרים האמידים עם האוכלוסיות המשגשגות, אלא בכפרים הזניחים יותר, אלה שיש בהם אבטלה גבוהה. אפילו בעיר כמו רהט יש שכונות חדשות. מי קונה ומאיפה הכסף? הרי שני המגזרים האלו טוענים להבטחת הכנסה חודשית.
מרוב ייאוש אני חושבת כבר להמיר את דתי או לחזור בתשובה. אני מניחה שאלה שתי האפשרויות היחידות שיאפשרו לי לרכוש דירה חדשה, יד ראשונה מקבלן, או בית קרקע מענג במדינת ישראל של שנות האלפיים. כרגיל, לאלוהים ולאללה הפתרונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו