האיש הגמור חזר לחיים | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האיש הגמור חזר לחיים

, עודכן

העיסוק בחדשות מלמד אותנו כי סיפור אף פעם לא באמת גמור. פרשת דומיניק שטראוס-קאהן מוכיחה לנו זאת שוב.

הכותרת הראשית של העיתון הצרפתי הנפוץ "לה פריזיאן" למחרת המעצר קבעה "זמנך עבר" וכוונה לשטראוס-קאהן ולקריירה הפוליטית-ציבורית שלו. אותו עיתון דיווח אתמול בכותרת ענק: "זה רחוק מלהיגמר". איך לא, בתוך חודש וחצי שב שטראוס-קאהן מהקבר. נכון, הסיפור, כאמור, לא גמור (בעיקר הסיפור המשפטי) אבל למועמד המוביל לנשיאות צרפת עד לפני שישה שבועות יש פתאום עתיד. גם נשיאותי.

אני לא חושב ששר האוצר הצרפתי (המוצלח מאוד) לשעבר יכעס עלינו אם נגדיר אותו כנהנתן. יש לו ברזומה גם מסעדות רבות ומעולות. אולם אני מוכן להמר כי לפטריות הכמהין השחורות שליוו את הפסטה שלו וליין האיטלקי המשובח Brunello di Montalcino שהנעים את הארוחה במסעדה האיטלקית שלשום בניו יורק, עת חגג את תחילת הקאמבק שלו, היה הטעם הקסום ביותר אי פעם. הארוחה, מן הסתם, גם הרבה יותר קלה לעיכול ממה שהוא עבר, ועובר.

העיתון "ניו יורק טיימס" חשף לעולם את הפרצוף האמיתי של ה"קורבן" בפרשה. כלום ייתכן שלקורבן בפרשה לא קוראים דיאלו (שמה של החדרנית בת ה-32) אלא שטראוס-קאהן? כלום ייתכן כי הקורבן הוא גבר ולא אישה? מובן שברובע הברונקס בניו יורק זעמו אתמול כשטענו כי הכסף והפרסום של שטראוס-קאהן השפיעו על מערכת הצדק מול מתלוננת שהיא לא יותר מסתם מהגרת מסכנה מגינאה.

אבל בצרפת זעמו בדיוק על ההיפך. הצרפתים רותחים על מערכת המשפט האמריקנית שהפכה את אחד מהכלכלנים הבכירים והמכובדים שלהם אי פעם לפושע מסוכן ואלים, כשהציגה אותו מובל באזיקים על ידי שוטרים. הצרפתים מוחים היום על הפארסה האמריקנית שבה הכל נעשה מול המצלמות, תוך זלזול בחזקת החפות. העיתון "לה פיגארו" העניק לשטראוס-קאהן את שלושת הכינויים החדשים שרכש בעקבות הטיפול האמריקני: "הגולה מוושינגטון", "האסיר מרייקרז איילנד" ו"הנאשם מהסופיטל". מלחמת התרבויות בין הצרפתים לאמריקנים בעקבות הפרשה רק תעלה מדרגה. בצרפת אף פעם לא אהבו את מה שהאמריקנים עושים לאייקונים. לטוב ולרע.

מכל הכינויים שלהם זכה שטראוס-קאהן, דווקא זה שלא הזכרנו הוא המתאים ביותר למצבו הנוכחי: "הספינקס מניו יורק". מה יעשה שטראוס-קאהן? זאת שאלת 6 מיליון הדולר שהשתחררו לחשבון הבנק של אשתו בעקבות התפנית בפרשה.

אם וכאשר יזוכה סופית, יוכל כמובן שטראוס-קאהן לשוב לצרפת ולהתמודד לנשיאות ואז לנקות באופן סופי את הכתם הנורא שנדבק אליו. הוא גם יכול לבחור באופציה השנייה: הצטרפות למסע הבחירות תוך כדי תמיכה בחברתו מרטין אוברי שהודיעה ביום שלישי על השתתפותה הרשמית במירוץ. ויש גם אפשרות שלישית: פרישה מהחיים הציבוריים. מוקדם לדעת מה יעשה הספינקס מניו יורק. יכול להיות שגם הוא לא יודע.

פחות מ-48 שעות לאחר התפוצצות הפרשה, הזמין הערוץ השני הצרפתי מומחים לדון בסיפור. כולם שתו את דמו של דומיניק. כמעט כולם. רובר בדנטר, שר המשפטים היהודי לשעבר של מיטראן, הגן על חברו והזכיר את חזקת החפות. גם הוגה הדעות ברנאר-אנרי לוי שחה נגד הזרם והגן במאמר על חברו. מה לא אמרו עליהם. כמה ארגוני נשים מחו נגד שר המשפטים והפילוסוף היהודי. והם בסך הכל ביקשו לחשוב קצת אחרת מהתקשורת. דבר שבימינו נחשב כמעט לפשע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

בועז ביסמוט

כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.

כדאי להכיר