השקט לא ישוב לארץ הארזים

לבנון עצבנית, ובצדק. בית הדין הבינלאומי בהאג העביר אתמול ללבנון כתבי אישום נגד ארבעה פעילי חיזבאללה בגין רצח רפיק אל-חרירי. בית הדין פועל בחסות האו"ם, כך שהוא יכול לזקוף את המהלך לזכותו. גם סעד אל-חרירי, בנו של הנרצח וראש הממשלה עד לפני חצי שנה, חוגג הישג על עקשנותו לרדוף את האחראים.

אלא שלבנון אינה מדינה נורמלית. ארגון חיזבאללה השיעי, השולט בה יחד עם בעלי בריתו הפוליטיים, לא יחסוך במאמצים כדי להתמודד עם כתבי האישום. נסראללה, מהבונקר שלו בביירות, יכול גם במקרה הצורך לשבור את הכלים. ההסלמה היתה ונשארה אופציה לגיטימית בארץ הארזים.

כתבי האישום נגד בכירי חיזבאללה מביכים מאוד את נסראללה. כמה מאמץ הוא השקיע, יחד עם הפטרון האיראני שלו, במאמצים להציג עצמו כארגון לבנוני פטריוטי המעניק כבוד וגאווה לעם הלבנוני בנוסף לדאגה לרווחת המסכנים. והנה, העולם מציג אותו היום כארגון הטרור כאחראי לרצח של ראש ממשלה לבנוני שנתפס כפטריוט לא פחות גדול מנסראללה.

באוגוסט 2010 האשים מנהיג חיזבאללה את ישראל ברצח חרירי. אף אחד לא באמת האמין. בהמשך נעשו מאמצים רבים מצידו של הארגון להניא את ממשלת חרירי הבן מלשתף פעולה עם בית הדין הבינלאומי. השיא היה בתחילת השנה, אז נכנס חרירי לחדר הסגלגל בבית הלבן כראש ממשלת לבנון ויצא ממנו כראש הממשלה לשעבר. נסראללה ופטרוניו בדמשק ובטהרן חככו ידיהם בהנאה. הם הביכו לא רק את חרירי, אלא גם את אובאמה.

לא פלא שחרירי לא חסך מילים כדי להביע את קורת רוחו מההחלטה. הוא המתין לה לא רק מתחילת השנה, אלא מ-13 בדצמבר 2005, היום שבו ביקש מהאו"ם להקים בית דין מיוחד כדי לבדוק את רצח אביו.

לבנון עצבנית, ובצדק, מאחר שכתבי האישום מרמזים כי לבנון נכנסת שוב לתקופה של חוסר ודאות. ראש הממשלה מיקאתי הסוני הבטיח לכבד את רצון הקהילייה הבינלאומית ("מחויבויותיה של לבנון"), אולם הרכב ממשלתו וזכות הווטו של החיזבאללה מטרפדים כל רצון טוב אפשרי שלו. לבנון היתה חצויה לפני רצח חרירי ונותרה חצויה לאחריו. אבל יש בכל זאת הבדל בין אז להיום. אסד הבן, שגם לו מן הסתם תפקיד ברצח, הפך לנשיא על תנאי ונסראללה עקר לבונקר.

חרירי יכול לחייך, גם אם בלבנון חיוך הוא תמיד עצבני.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו