כולנו צריכים עוד זמן עם המשפחה | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כולנו צריכים עוד זמן עם המשפחה

, עודכן

לא משנה אם אירחתם, התארחתם, בישלתם, קניתם, לבד או יחד - סוף השבוע של החג זימן לנו שלושה ימים מזוקקים ממטלות חיצוניות, מעבודה. לשומרי המסורת זו היתה גם חוויה מכוננת של ניתוק ממסכים למשך שלושה ימים וחצי, לא משהו שכיח מאז הולדת הסמארטפונים והווטסאפ. רק אנחנו, עם עצמנו, עם המשפחה. אז למה לא לנער את האבק מעל הצעת החוק לסוף שבוע ארוך, שמתגלגלת כבר שנים במסדרונות הכנסת, ולהפוך אותו לקבוע?

במסגרת המאבק של "הורים עובדים לשינוי" למען איזון בין חופשות הילדים לאלה של ההורים, הואשמנו, אנחנו ההורים, ברצון לעשות "אאוטסורסינג" על ילדינו: "בשביל מה הבאתם ילדים - כדי לזרוק אותם? אולי תגדלו אותם?". ובכן, אנחנו בחרנו להביא ילדים לעולם, אנחנו שמחים בהם ואוהבים אותם עד אין קץ. רק מה, הילדים שלנו, ואת זה באמת לא בחרנו, נולדו בישראל של שנות האלפיים - מדינה מפותחת שבה רוב הציבור עובד. כן, גם נשים. ויותר מזה, אם ההורים לא יעבדו, לילדים שלהם לא יהיה מה לאכול. זה עד כדי כך פשוט, ובעידן של היום עדיף גם שיהיו שתי משכורות בבית.

אבל לא לכל ההורים מתאים להיות מורים או גננות, וכמעט כל מקצוע אחר מאפשר כ־12 ימי חופשה בשנה בלבד. זהו פער אדיר לעומת הילדים, שנמצאים במסגרת מערכת החינוך במשך 220 יום בשנה, כשש שעות ביום בממוצע - פער שלא מאפשר להורים לקחת די חופשות כדי לבלות עם הילדים באמת ולהקדיש להם את מה שהם באמת היו רוצים, אלא בעיקר מאלץ אותם לקחת חופש כדי לשמור על הילדים בזמן שאלו נמצאים בחופשות מבית הספר (אגב, בכל שאר הזמן - 18 שעות ביום, ועוד 145 ימים מלאים - הילדים נמצאים עם ההורים שלהם, אלה שמואשמים בהזנחתם כי הם נאלצים ללכת לעבודה).

הפער הזה לא מאפשר זמן איכות משפחתי שהוא זמן נטו, נטול לחצים, ג'אגלינג וייסורי מצפון. סוף השבוע שלנו, שמכיל יום שישי קצרצר ושבת, לא מאפשר לנו חופש, נשימה, ניקוי ראש וזמן איכות אמיתי עם הילדים. הנה, רק עכשיו נגמר החג ולא שמעתם מאיתנו ציוץ על החופש שלהם בראש השנה, כי באמת היתה לנו ההזדמנות הנדירה להיות איתם כשהם בחופש.

שבוע עבודה מיום שני עד יום שישי ייתן לנו סוף שבוע ארוך, שיאפשר גם את החופש ואת השקט של שבת, כפי שאנו מכירים אותה כבר שנים, וגם את האפשרות לצאת ולבלות, לצרוך תרבות ולעשות סידורים. הוא ייתן לנו יומיים שיהיו זמן משפחתי נטו, בלי הלחץ של שלוש השעות שבהן צריך להספיק הכל ביום שישי.

אז כן, שומרי השבת יצטרכו להתארגן מראש ולהיערך אחרת. אבל כמו שזה עובד בחו"ל, זה יכול לעבוד גם כאן. מעבר לשבוע עבודה שמתחיל ביום שני ייתן לנו חופשה משפחתית קטנה בכל סוף שבוע. מתנה אמיתית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר