צלילים צורמים באופרה בניו יורק

היום תעלה ה"מטרופוליטן אופרה" של ניו יורק את "מותו של קלינגהופר" - אופרה שמשלבת הוקעה אנטי־ישראלית אנטישמית אכזרית עם רומנטיזציה ורציונליזציה לרצח בדם קר של אדם בעל מוגבלויות, רק משום שהיה יהודי. מדהים לגלות שבימינו האופרה המטרופוליטנית של ניו יורק רואה לנכון להעלות מופע שכזה.

קלינגהופר היה יהודי אמריקני בן 69 ומרותק לכיסא גלגלים. ב־1985 הוא ואשתו חגגו את יום הנישואים שלהם בספינה האיטלקית "אקילה לאורו", כשזו נחטפה על ידי מחבלים פלשתינים. קלינגהופר נורה למוות ונזרק למים בכיסא הגלגלים שלו.

את האופרה המבוססת על האירועים הללו הלחינו ג'ון אדמס ואליס גודמן, יהודייה מומרת שמשמשת כומרית אנגליקנית. מנכ"ל המטרופוליטן, פיטר גלב, אמר שאדמס ביקש "להבין את החוטפים ואת מניעיהם, לחפש אנושיות בטרוריסטים כמו גם בקורבנות" ולאפשר "לקהל להתגושש עם השאלות הכמעט־חסרות־מענה המתעוררות מהקונפליקט הזה, שנדמה שכמעט אינו נגמר, והדפוס של פעולות אלימות נתעבות". במילים אחרות: להציג את הרוצחים ואת קורבנותיהם בשקילות מוסרית.

סצנת הפתיחה מתרחשת על רקע כתובת גרפיטי המכריזה "ורשה 1943, בית לחם 2005". יהודים עולים לבמה ושותלים עצים על אדמה המתוארת כשטח ערבי. הפלשתינים שרים "בית אבי נהרס ב־1948 כשהישראלים עברו ברחוב שלנו... אנו חיילים במלחמה. איננו פושעים ואיננו ונדלים, אלא אנשי חזון".

לאחר שצפו באופרה, בנותיו של קלינגהופר הביעו "זעם בנוגע לניצול של הורינו ושל הרצח בדם קר של אבינו". הן טענו שהאופרה "מסלפת את רצח אבינו על ידי טרוריסטים, ומנסה לבצע רומנטיזציה, רציונליזציה ולגיטימציה ולהסביר את הרצח".

האופרה עלתה לראשונה ב־1991 אך בוטלה לאחר פיגועי 11.9. ואולם ב־2014 המטרופוליטן הכריזה על השקה־מחדש מפוארת ביותר מ־70 תיאטראות בארה"ב. היה מתוכנן לשדר את ההפקה סימולטנית ב־2,000 תיאטראות ב־66 מדינות - לקהל פוטנציאלי של מיליונים.

למרבה הפלא, הארגונים היהודיים־אמריקניים המובילים נמנעו ממחאה. להוציא את

ה־ZOA ,CAMERA, מרכז שמעון ויזנטל וכמה ארגונים קטנים, רוב הממסד היהודי נותר דומם.

יהודים "ליברליים" בולטים אף שיבחו את האופרה. הרב גארי ברטון־גרנטור, מנהיג בתנועה הרפורמית, הצהיר ש"ניסיון לתאר את שני הצדדים ולהראות שלא מדובר במפלצות, אלא בבני אדם שביצעו מעשים איומים כדי לקדם את מטרתם, מוכיח שמדובר באירוע מזעזע. אם באמצעות ההפקה השאלות הללו שוב מתעוררות, האם מדובר בדבר רע?"

מבלי להפגין, ה־ADL התרברב שהצליח להגיע ל"פשרה", שלפיה התוכנייה תכלול הצהרה המבטאת את מורת רוחן של בנותיו של קלינגהופר, וההפקות הסימולטניות לא תתקיימנה, משום שהאופרה מכילה תוכן שעלול להחריף את האנטישמיות.

ה־ADL הדגיש בגאווה שלא התערב בחופש האמנותי והסתפק בכך שהמטרופוליטן החליטה

מיוזמתה (!) שלא לחשוף קהל גלובלי עצום להופעה. הדבר בלתי נתפס: אם האופרה שמהללת רוצחים אינה ראויה לקהל רחב, מדוע שהיא תוצג בניו יורק?