כניסה לפעולה קרקעית בעזה כיום חייבת להישקל בצורה רחבה תוך התייחסות למכלול מסלולי ההתפתחויות באזור. אסור להסתפק בדיון דו-קוטבי שבו דנים רק בישראל ובחמאס. עם זאת, אסור לזנוח את אחד היעדים המרכזיים שלנו - להביא, בסופו של דבר, לחיסולו של חמאס. במישור ה"בילטרלי" שבינינו לבין חמאס, אין לשקול פשרות בהיבט של היעדים ארוכי הטווח. חמאס רוצה להמשיך ולפעול לחיסולנו ואנחנו רוצים להמשיך ולהתקיים תוך שגשוג ורווחה. לכן מדובר במשחק סכום אפס שהפתרון לו הוא אחד משניים: או שחמאס יכיר בקיומנו (כנראה לא יקרה), או שיחוסל. אלמלא ההתפתחויות האחרונות במרחבנו הייתי מייעץ לבנימין נתניהו ולאהוד ברק להיכנס למבצע עופרת יצוקה נוסף, שייעודו הוא הפלת חמאס ברצועת עזה. ההתפתחויות האחרונות במרחב מחייבות, לדעתי, להפוך את המשוואה בינינו לבין חמאס למערכה רב-קוטבית. יש לשער שחמאס פועל כשליחם של האיראנים ואולי אף של הסורים. ייתכן שהסורים והאיראנים שחשים מאוימים על ידי עמם, שמבקש חופש, מעוניינים בהתלקחות בגבול ישראל וברצועות עזה. התלקחות כזו תאחד את דעת הקהל באיראן ובסוריה נגד ישראל ותרפה את המתח מול השלטון. לעומת זאת, חמאס אינו מעוניין במבצע צה"לי גדול, כיוון שהוא חושש מהאוכלוסייה שתלך על פי "צו האופנה" ותמרוד בו. עם זאת, חמאס מעוניין ללכת על הסף. חיזבאללה, שחושש מ"מרידת" אוכלוסיית לבנון נגדו, נמנע ברגע זה מלפעול מול ישראל, אך זה עלול לקרות ברגע של אמת כשהדילמה שלו תהיה להיות או לחדול. ירדן ומצרים נמצאות ברגע זה בעמדה רגישה. המשטר הצבאי במצרים רוצה לשמור על יציבות יחסית במדינה, והמלך הירדני רוצה לשמור על שלטונו ללא דיכוי בכוח. לכן, שניהם מעדיפים ברגע זה לשמור על פרופיל נמוך בהקשר הישראלי. התלקחות בעזה או בגבול הצפון תאלץ את ירדן ומצרים לחדד את עמדתן כלפי ישראל וכנראה להציג עמדה עוינת כלפיה. שאם לא כן, הן יתעמתו עם נתיניהן גם על רקע לאומני - וזה בוודאי לא נוח להן. הטורקים נמצאים ערב בחירות, ולכן צופים במתרחש כאן בדאגה. טורקיה, שבאופן בסיסי רוצה לשמור על יחסים כלכליים עם ישראל, עלולה למצוא את עצמה מנתקת יחסים עם ירושלים, אם תהיינה כאן פעולות איבה בקנה מידה גדול. ישראל לא רוצה בכך, כמובן. ארה"ב ואירופה, שמשקלן במזרח התיכון הולך ופוחת, לא מהוות ברגע זה גורם משפיע באזור; ארה"ב מסובכת עם עצמה ואינה יודעת במי לתמוך ובגין איזה אינטרס, ומלחמתה המוחצנת לטובת חופש העמים במזרח התיכון נתפסת כצביעות. לא ייתכן שארה"ב תסייע ל"לוחמי החופש בלוב" מחד, ותדכא את המרידה בכוח בבחריין מאידך (אילו נשאל ה-CIA מה היה המצב העדיף עליו, הוא היה עונה בגילוי לב שבלוב קדאפי יחזור וישלוט, שבסוריה אסד יחזיק מעמד ושבמצרים המשטר הצבאי יהיה חזק ויציב וללא בחירות חופשיות). על פי נתונים אלה, הייתי ממליץ לממשלת ישראל שלא להגיב בפעולה רחבה בעזה, לפחות לא ברגע זה. עם זאת, יש לנקוט דרך כואבת מאוד שעיקרה פגיעה במנהיגים ברצועה, קרי חיסולים ממוקדים והפעלת יחידות מובחרות בעצימות נמוכה, לצורך השמדת מטרות חמאס וג'יהאד איסלאמי. כמו כן, יש להימנע מכל הצהרה בהקשר לפעולות. עלינו לייצר מצב של פעילות חסויה ועמומה תוך מידור טוטאלי של התקשורת. זו דרך שיוצרת אצל חמאס והאזרחים פאניקה ופחד מהבלתי נודע. בגבול הצפון יש לתרגל את הכוחות לחדד את החושים ולהמתין. צה"ל בכללו חייב להאיץ את מחזורי האימונים שלו על מנת להיות מוכן לכל התפתחות - ובמיוחד להרתיע. הכותב הוא תא"ל (מיל'), חבר מועצת הביטחון לישראל
