אם כל המהפכות

השאלה הגדולה היום היא אם גלי ההדף של ההפיכה המצרית יזעזעו את המשטרים הערביים בירדן, בתימן, באלג'יריה ובסוריה. לעומת משטרים אלו, מובארק היה דמוקרט של ממש, ועתה, משנשבר מחסום הפחד והתברר כי הצעירים יכולים לשנות משטר, עשוי להגיע תורם של דיקטטורים כמו אסד, המלך עבדאללה של ירדן ועבדאללה סאלח בתימן.

המהפכה במצרים אולי תמה, אך לגמרי לא נשלמה. מובארק נאלץ לפרוש מתפקידו לאחר 30 שנה בשלטון, אך עדיין לא ברור האם מאות אלפי המפגינים הצעירים שהפילו את משטרו יזכו לממש את חלומם ולכונן דמוקרטיה במצרים, או שמא הם עתידים לגלות כי החליפו פרעה ישן בפרעה חדש, בין אם מקרב קציני הצבא, ואולי מקרב פעילי האחים המוסלמים שהקפידו לשמור על פרופיל נמוך להפליא מאז תחילת המהומות בקהיר.

למרות אי הוודאות באשר לעתידה של מצרים, אי אפשר שלא להתרגש מן המהפכה שזיעזעה את קהיר. מדובר באירוע חסר תקדים שכמותו לא ידע המזרח התיכון מעודו. מאות אלפי צעירים חסרי מנוח יצאו להפגין לא נגד ישראל או ארה"ב, וגם לא בשמו של אללה ובעד האיסלאם. הם יצאו להפגין בעד דמוקרטיה ונגד שלטון דיכוי מושחת ששלט בהם ביד רמה בעשרות השנים האחרונות. ברור שאין מדובר בכל תושביה של מצרים, וברור גם שצעיריה של מצרים אינם עשויים מקשה אחת. ובכל זאת, הם הצליחו למוטט את המשטר שנחשב עד לפני שבועיים ליציב ואיתן ביותר באזור.

הסתלקותו של מובארק בישרה גם את התמוטטות המערכת השלטונית שהקיפה אותו. ואכן, בעקבותיו של הנשיא ילכו בקרוב גם שרי ממשלתו, ועימם חברי מפלגת השלטון ובית הנבחרים, ובקיצור כלל המוסדות הפוליטיים ומוסדות השלטון של המדינה.

שתי שאלות ממתינות עתה לפתרונן והן שתקבענה את פניה של מצרים, כמו גם את פניו של המזרח התיכון כולו. האחת, האם יעלה בידי הצבא לייצב את המצב במצרים ולהרגיע את הרוחות, או שמא תימשך אש המהפכה בתביעות מחריפות והולכות (מעצרו של מובארק, העמדתו למשפט) שבפניהן הוא יתקשה לעמוד; והשנייה, האם תקום במצרים מערכת פוליטית מתפקדת יש מאין ובה מפלגות פוליטיות של ממש שתוכלנה להוביל את מצרים לניסיון דמוקרטי שכמותו לא חוותה מעולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו