גם אם ימשיך - עידן מובארק מסתיים

במצרים נפל דבר. עידן מובארק הגיע לסיומו. אחת היא אם הנשיא המצרי ימשיך בכהונתו עוד כמה חודשים עד לסיומן של שש שנות כהונתו הקבועות בחוק, או אם יימלט מארצו כפי שעשה עמיתו התוניסאי, זין אל-עאבדין בן עלי. כך או כך, גם אם יירגעו המהומות בקהיר ובעריה האחרות של מצרים, מובארק הוא כבר מי שהיה.

השאלה הגדולה היא אם המשטר המצרי - הצבא, מנגנוני הביטחון והממסד הממשלתי - ישרוד או שמא יקרוס גם הוא וייבלע לתוך חור שחור של אנרכיה וכאוס, דוגמת אלו שהשתררו בימים האחרונים ברחובות עריה של מצרים. על הפרק מוטלות, אפוא, לא עתידו של הנשיא מובארק, אלא עתידה ודמותה של המדינה המצרית כפי שהכרנו אותה בחמשת העשורים האחרונים.

שאלה נוספת, חשובה לא פחות, היא מה יהיו השלכות רעידת האדמה במצרים על מדינות ערביות נוספות, דוגמת ירדן או תימן. אך לפני שבוע טרחו הפרשנים להסביר כי יש הבדל מהותי בין תוניסיה לבין מצרים. אך ברגע אחד נמחה ההבדל שאכן קיים בין שתי מדינות אלו. מחסום הפחד נשבר, והתחושה כי בהפגנות ניתן להפיל משטר שנוא הועברה לכל פינה בעולם הערבי באמצעות הערוצים הלוויינים, ובראשם אל-ג'זירה.

דווקא הדיקטטורות הרצחניות באמת, ובראשן סוריה, יכולות כנראה להיות רגועות. ראשית, הן יכולות להשתמש בקלף הסכסוך עם ישראל כדי להסיט את דעת הקהל הסוערת מבעיות האבטלה והמחסור. אל-ג'זירה בעל האג'נדה הלאומנית הערבית תמיד יתייצב לצידן. ולבסוף, האמריקנים אינם ניצבים מאחוריהן. בעניין זה ראוי להעיר כי הנשיא אובאמה לא הביא אמנם לנפילתו של מובארק, אבל ברגע האמת, משזה קרס, לא היסס לתקוע סכין בגבו בקריאתו לדמוקרטיה ולרפורמות - דבר שאותו נמנע אובאמה לעשות במהלך המהומות באיראן או הפיכת חיזבאללה בלבנון.

המזה"ת השתנה אתמול באחת, ורק הימים הקרובים יגידו אם מדובר בטלטלה מוגבלת שתסתכם בהחלפת מובארק בעומר סולימאן, ואולי גם בזעזועים משניים ברבת עמון ובתימן, או שמא לפנינו רעידת אדמה בעוצמה דומה לזו שזיעזעה את איראן והביאה לנפילת השאה בשנת 1979.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו