בגנות ההיסטריה, בזכות הסובלנות
מי אמר שאין תוכנית? מלכתחילה התוכנית היתה השגת שקט ממושך על בסיס החלשת חמאס. אי אפשר להדביק מטרות שלא היו - מיטוט חמאס או חידוש התהליך המדיני - ואז להתלונן שלא הושגו. ישראל אינה צריכה להתערב בשאלה מי ישלוט בעזה. אם חמאס רוצה להמשיך לשלוט, עליו לקבל את דרישות ישראל. נכון לעכשיו עזה נכתשת, בכירי חמאס נהרגים. חמאס עצמו עוזר לפירוז הרצועה בכך שהוא מכלה את מלאי הפצצות שברשותו. בניגוד לשטויות שמפיצים, היוזמה אינה בידיו; מה שיש בידו זו הבחירה אם להמשיך להיכתש או להיענות לדרישות ישראל.
האירופאים, האמריקנים וחלקים בשמאל מבקשים למוטט את שלטון חמאס - לא משנאת הנייה ומשעל אלא מאהבת אבו מאזן ורצונם בחידוש המו"מ. גם אבו מאזן מבקש להיבנות מחורבות חמאס. בניגוד לתאוותם, לא רע שחמאס יישאר מוחלש בעזה. זאת תהיה מצבה חיה לקבורת רעיון המדינה הפלשתינית מרחק יריקה מלב הארץ.
גיבורים גדולים כינו את בנימין נתניהו, את משה יעלון ואת בני גנץ "פחדנים". לא ייאמן. עוד אמרו החכמולוגים ש"הרסנו את ההרתעה הישראלית". זה מאין? האם יש די פרספקטיבה לבחון זאת? ודאי שלא. אז מה הקשקוש? דווקא כינוי ההנהגה הישראלית "פחדנית" הוא זריקת עידוד לחמאס.
ביום חמישי, בתגובה על שאלה ביחס למדיניות ישראל, השיב פרופ' יחזקאל דרור (בערך), שמכיוון שאינו מכיר את הדו"חות המודיעיניים, הצבאיים, הבינלאומיים והמשפטיים - הוא לא יכול להביע בנושא דעה רצינית שלא תיחשב קשקוש.
לבד מחזית הדרום, יש לישראל חזיתות נוספות, וגם שם אורבים לנו מבקשי נפשנו. גם בתוך ישראל. וישנה המערכת הבינלאומית המורכבת - או"ם, אירופה ואמריקה. לכן ישראל נענתה להפסקות האש המרובות. גם החברה הישראלית על דעותיה השונות היא גורם שיש להתחשב בו. הלכידות והעמידות החברתית הן נכס אסטרטגי. "הארץ" וסייעניו פועלים לילות כימים לפורר את האחדות. בשישי האחרון מצא איש החורבן יוסי שריד את האשמים בשיגור הפצמ"רים בדרום - המתנחלים. עפר לפיו. אותה חבורה שלעגה לכל תחזיות מתנגדי ה"התנתקות", ממשיכה לפזר ארס ושנאה. שריד מתחרה בסיבִּילה הזקנה של אובידיוס: ככל שהוא מתבגר, כך הולך ומצטמק משנאה וזעם עד שיאוכּל לגמרי. על כל טיל ופצמ"ר המשוגר אלינו מעזה רשום באותיות קידוש לבנה: "שלום עכשיו". כי זאת האמת שהמערכה הנוכחית לימדה: כולנו מתנחלים, ללא הבדלי קווי צבע מדומיינים.
כדי להשיג שקט ממושך נדרשים סבלנות ואורך רוח. "עצבים של ברזל", אמר פעם הרב צבי יהודה קוק. האסטרטגיה של חמאס נשענה על הנשק הרקטי ועל המנהרות. שניהם נכשלו ונבלמו. חמאס תיכנן פיגועים גם בדרך הים ונכשל. התוצאות שהשיג עלובות ביחס, והמחירים כבדים מאוד. מי שמפקפק בדבר, מוזמן לצפות בשידורי רשתות הטלוויזיה העוינות: CNN BBC וערוצי הטלוויזיה הפלשתיניים והחמאסיים. השיגורים הרבים בימים האחרונים מעידים על היסטריה בקרב חמאס, לא רק בשל המחיר הכבד ששילם (גם במחיר חיי בכירים) אלא גם בשל רגע ההכרעה שהולך וקרב ורצונו הנואש בהישג כלשהו. אסור להגיב בהיסטריה משלנו. צריך להתמיד בלחץ הולך וגובר על האויב. עד אז, סבלנות דרושה לנו. ואמונה.
