עצבני על גיא לוזון

1. מי שחשב ששיאי החוצפה בכדורגל הישראלי נשברו עם מינויו של גיא לוזון לתפקיד מאמן הנבחרת הצעירה, לפני כחצי שנה, גילה השבוע שיש עוד לאן לשאוף.

אחרי שהדריך משחק וחצי במסגרת ההתאחדות, החליט כנראה המאמן הצעיר שהגיע הזמן לקפוץ לתחנה הבאה ועל פי הדיווחים מיהר להיפגש עם אנשי מכבי ת"א.

נשאלת השאלה מהיכן הוא שואב את עזות המצח? האם באמת אין גבול? אין אדם אחד במוסד שנקרא ההתאחדות שיקום ויתקומם על ההתנהגות שלו? האם מאמן נבחרת אחר שהיה נוהג כך היה נשאר בתפקיד יום אחד נוסף-

סביר להניח שהוא שאל את הדוד-בוס אם יש לו התנגדות שהוא ישמע את הצעת הצהובים. את התשובה אפשר רק לנחש. זה בוודאי היה משהו בסגנון: "תלך לפגישה, מקסימום נשנה את התקנון ואז תאמן בשני המקומות". בסופו של דבר, לאחר שהפגישה נחשפה, מיהר לוזון להודיע שהוא מסיר את מועמדותו ושאין בכוונתו לעזוב את הנבחרת.

אבל גיא - קיבלת מינוי שערורייתי, הכלבים נבחו והשיירה עברה, אז לפחות תביא את השיירה הזאת ליעד ואז תרשה לעצמך ללטוש עיניים למכבי, הפועל או בית"ר. מאמן אחר במקומך היה מנמיך פרופיל, אבל כמעט שכחתי, אתה זה לא כל אחד.

באשר למכבי - בשל היעדר הרקע שלהם בכדורגל, סביר להניח שגולדהאר ונציגו אנגלידיס חשופים יותר להמלצות של "יועצים" למיניהם, אבל יש דברים שאפשר לבדוק. למשל, מה קרה כאשר לוזון הדריך קבוצה בסדר גודל דומה - הפועל ת"א. כזכור, זה נגמר מהר ורע, אז מה השתנה? כנראה שבבלוף של הכדורגל הישראלי מספיק לסמוך על המקורבים והזיכרון הקצר.

2. חמישה משחקים רצופים ללא ניצחון וחמישה משחקים מפתיחת העונה שמסתיימים ב-0:0 אלו הם נתונים שקשה לתרץ. משהו רע עובר על בני יהודה. הקבוצה של קשטן מוגבלת, נראית כבויה והיא חסרת ביטחון. מסירות פשוטות לא מגיעות ליעדן והשחקנים פוחדים לקחת סיכונים במשחק, לכן לא ראינו מהלכים מיוחדים שסיכנו את אוהד כהן.

בכלל, אין לבני יהודה שחקן שבולט מעל האפרוריות של הקבוצה. גלבאן, האיש שממנו מצפים לספק את המסירות הטובות והאיומים על השער, לא דומה לשחקן שהכרנו לפני הפציעה.

ב"ש אמנם לא כבשה, אבל היתה הרבה יותר קרובה לניצחון. היא שלטה במשחק ברוב הדקות ועשתה פעולות נכונות, אך סבלה מחוסר ריכוז והחלטות רעות במסירה האחרונה. קו ההגנה של הבאר-שבעים היה מאוד יציב. יחיאל וגביש כיסו היטב את הרחבה. אילוז ודוידזאדה הם מגינים טובים שסוגרים נכון ויודעים לצאת קדימה.

מליקסון במשחק טוב הוכיח שכאשר הכדור ברגליו קורים דברים מעניינים. השילוב שלו עם דוד רביבו טוב ועוד ייתן את התוצרת בהמשך. בסך הכל, למרות התוצאה המאופסת, יש סיבות לאופטימיות בנגב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו