בנימין נתניהו דייק אתמול בדיווחו לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי ב-1996 קיבל (במשיכת כתף) את עקרון שתי המדינות לשני העמים. מיכאל איתן שיכנעו? במהלך מערכת הבחירות כי רבים יירתעו מלהצביע לליכוד אם יחמוק מלכבד את התחייבות הממשלה היוצאת, שחתמה על הסכם אוסלו. אך גם ציפי לבני מדייקת בטענתה כי ב-2002 שלל נתניהו הקמת מדינה פלשתינית. שכן בשש השנים שחלפו מאז דחה יאסר ערפאת בקמפ דיוויד את כל יוזמותיו של אהוד ברק לחתור לשלום קבע והעדיף עליהן את דרך הטרור, והדם שניגר אילץ את ישראל לצאת למבצע חומת מגן. ב-2009 תרמו מהלכיו של אבו מאזן להרכבת הממשלה הנוכחית. הוא דחה את הצעת השלום של אהוד אולמרט, שכללה נכונות בלתי אחראית לקלוט בתחומי ישראל חלק מצאצאי הפליטים הפלשתינים מ-48', ומילא בכך תפקיד מסוים בהשארת קדימה מחוץ לקואליציה הנוכחית. אילו חתם אבו מאזן על הצעת אולמרט, היה הליכוד מקים (בסבירות גבוהה) את הקואליציה עם לבני. אירועים אלה קשורים ורודפים את ההתרחשות העכשווית ואינם ניתקים ממנה. שכן מצד אחד הם מציבים את ראש הממשלה בעמדה לעומתית-על-תנאי מול חלק משותפיו לקואליציה, ומצד אחר מקלים על אבו מאזן להמשיך ולחמוק ממשא ומתן ממשי. תמונת המצב היא כי שעה שסיעת העבודה תובעת מברק ללחוץ על נתניהו לנהל משא ומתן מדיני תוך ויתור על התנאים שהציבה הממשלה; ושעה שנתניהו מנסה להיחלץ מן המצור הפוליטי בהכרזות כי אין מניעה שיישב עם אבו מאזן למשא ומתן "עד שייצא עשן לבן" - מזדקרת עובדה ברורה: אפילו אם נכונה הטענה שנתניהו מנהל משא ומתן בפעלולים בלבד ואינו מתכוון ברצינות - לא יכול להיות ספק כי אבו מאזן מאס בהידברות עם ישראל ומעדיף עליה את שיטת התכתיב הבינלאומי. נתניהו סיפר אתמול לוועדת החוץ והביטחון כי הסכים להאריך את ההקפאה בשלושה חודשים והאמריקנים חזרו בהם. מדוע? הרי זו היתה הצעתם. אלא שהפלשתינים איבדו את עניינם במשא ומתן, שבמהלכו ייאלצו להתחייב, לפחות, שהסכסוך הגיע לסיומו, והאמריקנים לא השכילו לשנות את דעתם. רק שאם לא יימצאו משני צידי המתרס מי שיתניעו את התהליך המדיני, יגלשו היחסים בין העמים לעימות אלים. הוא כבר מחריף ומעלה את רף אובדן החיים ליד המחסומים והגדרות. ניכר חידוש-מה בפעילות הטרור. לא תמיד ישכיל השב"כ למנוע ירי טיל לעבר איצטדיון טדי, וכשזה יקרה ההידברות תקרוס והטרור יחגוג.
