למה לכפות הסדר

ארבעה טיעונים מגייס השמאל הישראלי בתקוותו לכפיית הסדר על ישראל עם הפלשתינים: דמוגרפיה, מדינה דו-לאומית, חשש לשוב ולשלוט ברשות הפלשתינית, וכעת התקווה התורנית - הכרזה חד-צדדית בגיבוי מדינות העולם.

באשר לטיעון הדמוגרפי, זה זמן רב מאז נפרדנו באופן פוליטי מרוב הפלשתינים. מדינה דו-לאומית אף היא מאחורינו, שכן איש מבכירי הפלשתינים לא יוותר על מוקדי הכוח הפוליטיים והכלכליים שלו בעזה, ברמאללה ובשכם. כך באשר לאיום שמא נשוב לנהל את הביוב והמים שם - ראו לעיל. שליטה מלאה פירושה ויתור של הפלשתינים על מה שהשיגו. האם סביר שדחלאן או אבו עלא יוותרו על זה?

כעת לתקווה התורנית של השמאל: הכרזה חד-צדדית על מדינה עצמאית בגבולות 67' תוך השגת תמיכת האו"ם. מי שקידם את הנושא היה סלאם פיאד, שקיבל רוח גבית מפוליטיקאים במערב.

לעומתו, אבו מאזן לא ראה זאת כאופציה מועדפת, שכן ידע שכל הכרזה חד-צדדית תותיר אותו בגבולות זמניים, לא תפנה יישובים ובטח שלא את צה"ל. זו תהיה מדינה מנומרת עם הכרה של כמה מדינות אבל תנציח מציאות שהוא רצה להימנע ממנה. בנוסף, יטענו נגדו שאת הבעיות הגדולות, שיבה ופליטים, הוא לא פתר, משום שאי אפשר לקבל אותן ע"י הכרזה חד-צדדית. גם מצרים וירדן מתנגדות להכרזה חד-צדדית כי הן חוששות ממהפכה חמאסטנית ברשות כפי שאירע בעזה.

האמריקנים התפתו תחילה להשתמש באיום זה (בעידוד גורמים אצלנו), משום שראו שהדבר מבהיל את ישראל. ישראל טענה שהכרה חד-צדדית תגרום ההפך מקידום ההסדר, שכן איזו מוטיבציה למו"מ יש לאבו מאזן אם יקבל הכל בהכרזה?

עוד טענה ישראל שתמיכה בהכרזה חד-צדדית נותנת יד להקמת "ישות כושלת ועוינת": אם אין הסכם והם אינם מכירים בזכות ישראל כמדינה יהודית ולא חותמים על סוף הסכסוך, העימות ימשיך, רק מכיוונים אחרים. יתר על כן, זו תהיה ישות כושלת שבסופו של דבר תיפול לזרועות חמאס.

הבנה זו הביאה את הקונגרס להעביר החלטה נגד הכרה של ארה"ב בהכרזה חד-צדדית של הפלשתינים שלא באמצעות מו"מ. הם גם היתנו בכך את הסיוע האמריקני לרשות.

מקדם ההצעה הוא הווארד ברמן, יו"ר ועדת החוץ, דמוקרט שדווקא מתנגד להתנחלויות, אבל הבין היטב את משמעות העניין. כל זה הביא את הממשל לסגת מעניין האופציה החד-צדדית ולהשפיע גם על אירופה למתן את תמיכתה.

עדיין, אומרים אצלנו בכירים בממשלה, יש להיזהר מהניסיון הפלשתיני לגייס תמיכה בהכרזה חד-צדדית. זה לא אופרטיבי, אבל עלול ליצור מומנטום. לכן חשוב לפעול מול המדינות החשובות ולהביא בפניהן את המשמעות הברורה של הכרזה חד-צדדית. מסתמן שארה"ב תטיל וטו באו"ם על הצעה כזו.

בוויכוח הפנימי השמאל בשלו, מאשים את ישראל בעצירת המו"מ, בעוד הממשלה טוענת - ובצדק - שהבעיה העמוקה הניצבת לפתחו של כל הסדר היא שאלת ההכרה בישראל כמדינה יהודית, זו שאבו מאזן הכריז שלעולם לא יכיר בה. אם אין הכרה כזאת, אין גם סוף לסכסוך. הכרזה חד-צדדית תחריף את המצב ולבטח לא תפתור אותו.