על הזרים החוזרים

1.ההחתמה של מילאן מצ'באן שברה את הקו האחיד של חילופי הזרים עד כה: הפורוורד הסרבי הוא היחיד מבין אלו שהצטרפו במהלך העונה שעדיין לא שיחק בארץ. באסטון, פייזר, וושהאם, יאנגר, סוואן, ווב ואיבקווה כבר היו פה, מי בעבר הקרוב ומי בעבר הרחוק. יהיו שיטענו שזה הכל עניין של כסף ואלטרנטיבות, אבל לטעמי מדובר רק בחזון, תעוזה והכרת השוק כדי לקדם את הקבוצה. חבל שאנדרו קנדי, בילי תומפסון ומילטון ואגנר הודיעו על פרישה, אחרת גם הם עוד היו חוזרים להשתזף איתנו.

2. שתיקה רועמת זו ההגדרה הטובה ביותר לשחזור גמר הפיינל פור אתמול בגן נר, במחזור שהפוטנציאל שלו הבטיח רבות אחרי התצוגה שלשום במלחה ובשבוע שעבר בראשל"צ. אם דיון דאוול מירושלים היה מחטיא את השלשה בסיום הרבע הרביעי, היינו שואלים את עצמנו איך בני השרון מנצחת את ירושלים ומכבי ת"א מצד אחד, ומפסידה לקטנות מצד שני. אבל עם כל ההתלהבות שהיתה לנו ממנה בתחילת העונה, אנחנו רואים שהיא נתקלת בהמון בעיות שיש לה עד האביב לתקן.

ההרכב עם רייס וגרונפלד או ששון כשחקני כנף לא מתאים ברגעים רבים להתפתחויות על המגרש. לפני שנתיים, בניצחון של גליל עליון על מכבי ת"א במוצאי יום העצמאות, סימן עודד קטש את ליאור אליהו כמטרה, הזמין את השחקן שהוא שומר עליו לפיקנרול והכריח חילוף, מה שהשאיר גארד לאחד על אחד על אליהו. אתמול קטש עשה את זה שוב כאשר זיהה בחוכמה את נקודת המפתח והלך הפעם על פיקנרול בין גארד לסמול פורוורד שעליו הופקד ששון. זה הכניס את סולומון וירושלים לקצב והעביר את המומנטום, וזאת הגדולה של מאמן עם חושים למשחק שלא צמוד לתוכניות מהבית.

נ.ב - מעניין כמה עלה אתמול לאפי בירנבוים דו"ח החניה שנתן לספי שמש ב"חמישיות"-