אל תבנו על תבוסה לבית"ר

בלומפילד אהוב על הירושלמים. כשהם לא שורפים אותו, הם יכולים להיזכר בערגה באליפות הראשונה שהם לקחו על אדמת הקודש ביפו.

העונה הזו, שנה לאחר האליפות של הפועל ת"א, היתה כולה בית"ר שבחרה באותה שנה לפתוח בתכלת ולזנוח את הצהוב-שחור המיתולוגי. על החולצות היו ספונסרים מרגשים. הראשון אם זיכרוני אינו מטעני היה כתר פלסטיק, כן כן, אותו כתר בדיוק שמאפיין את העשור המוצלח של היריבה השנייה. הספונסר השני היה חברת הסרטים ג.ג, ועל החולצה של בית"ר השתנו מדי שבוע שמות הסרטים: "מחץ הדלתא", "פלאטון" ואפילו "אוונטי פופולו" התנוסס על החולצה של סמי מלכה. הפריצות של מומו "דיו" שירזי על הקו, ההתאבדויות של יוסי מזרחי בשלוליות הבוץ לפני שהפך לבובה של הנהלות והאותנטיות של אוחנה טרם הפיכתו לסמל של הישראליות החדשה, גרמו אפילו לאוהדים התל-אביבים למחוא כפיים להצגות בית"ריות.

כל ההקדמה הזו נועדה להזכיר לכל מי שחושב שהפועל הולכת להביס היום את בית"ר לחשוב שוב. נכון, אצל הירושלמים אין היום סמלים והמשחק הזה תלוי רק בהפועל. אבל כשבית"ר מגיעה לבלומפילד קורה קסם. ירושלים לא תרד ליגה השנה, אבל הפסד יכול לשלוח את אורי מלמיליאן הביתה. איזו סגירת מעגל זו יכולה להיות, אם באיצטדיון שבו מלמיליאן זכה באליפות הראשונה שלו הוא גם יגמור את קריירת האימון בבית"ר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו