אובאמה קיבל כרטיס צהוב

היו פרשנים אתמול בארה"ב שלא היססו לדבר על מהפכה. לא פחות ולא יותר. העם האמריקני פסק: ננסי פלוסי הודחה מכס יו"ר בית הנבחרים, הסנאט - גם אם הוא עדיין בידי הדמוקרטים - מאוזן יותר, ואילו הנשיא אובאמה, האיש שרק לפני שנתיים אמור היה להיות התשובה לכל תחלואיה של האומה, ספג כרטיס צהוב.

מערכת הבחירות לנשיאות החלה אתמול. הנשיא צריך עתה ליישר קו עם הנבחרים הרפובליקנים, אחרת צבע הכרטיס ב-2012 יהיה אדום והוא יורחק מהחדר הסגלגל. אובאמה מיהר לצלצל ליו"ר בית הנבחרים החדש, ג'ון ביינר, כדי לברך אותו ולאחל לו הצלחה. השיחה היתה "קצרה אך נעימה". אי אפשר היה לצפות ליותר לאחר מערכת בחירות סוערת, ואפילו מלוכלכת.

לילה ארוך עבר על האמריקנים. בין פרסום התוצאות הראשונות מקנטאקי ועד לקבלת התוצאות מאלסקה עקבו כאן אחר הצבע האדום (צבע הרפובליקנים) שהשתלט שוב על המפה הפוליטית בארה"ב, ארבע שנים אחרי המהפכה הכחולה של 2006. ככה ייעשה, מבחינת הבוחר האמריקני, למי שהעז להתרחק מהקונצנזוס האמריקני הממוקם בין המרכז לימין, לתשומת ליבה של גברת פלוסי.

הצפוי אירע בבחירות אמצע הקדנציה שלשום: בית הנבחרים עבר לידי לרפובליקנים ברוב של 60 צירים במה שהיה שינוי דרמטי ומקיף, דבר שלא ידע הבית מאז 1948. הדמוקרטים ביקשו להתנחם בכך שהסנאט נותר בשליטתם. אבל נורת האזהרה כבר דולקת: בעוד שנתיים, בצירוף מקרים נדיר שהולך תמיד עם המנצחים, יהיה מספר הסנאטורים הדמוקרטים שיעמדו למבחן הבוחר כפול מזה של הנבחרים הרפובליקנים ועוד במדינות שמרניות כמו וירג'יניה, צפון דקוטה, נברסקה ומונטנה. הרפובליקנים שואפים להשלים עד אז את המהפכה.

אין ספק, כפי שהסבירו הפרשנים, לכלכלה הכושלת היה חלק גדול בתוצאות הבחירות. הצמיחה החלשה (שני אחוזים), האבטלה הגדלה (9.6 אחוזים), פזרנות הממשל, חוק הבריאות - כל אלה עיצבנו את הבוחרים שהודו כי הגיעו לקלפי "זועמים". גם אם רבים מהם עדיין זוכרים כי גם לנשיא בוש אחריות במספרים הלא מחמיאים, הרי שאובאמה לא רק שלא שיפר המצב, הוא אף דירדר אותו. אגב, זו ההזדמנות להצהיר שבוש כבר לא מהווה תירוץ, לתשומת ליבו של אובאמה.

אבל לשים את כל הביצים (ההסברים או התירוצים, תלוי איך מסתכלים על זה) בסל הכלכלה תהיה טעות. הסיבה האמיתית לתבוסה הדמוקרטית אתמול עמוקה יותר: העם האמריקני רצה את הגאווה שלו בחזרה. מיליוני אמריקנים אמרו לא לרצון לשנות את הייחודיות שלהם, הייחודיות הכה יקרה להם שהפכה אותם למה שהם, לטוב ולרע. הכוונות הטובות של הנשיא - ואף אחד לא מפקפק בהן - מתאימות יותר ל... צרפת - לא לאמריקה.

האמריקנים אמרו אתמול לא לממשל שרוצה לקחת את גורלם מידיהם. עבור האמריקני אין דבר נורא יותר מאשר הרצון לשלול ממנו את החירות שלו, את העצמאות שלו. זה נוגד את כל האני מאמין שלו. תנועת מסיבת התה, שבעולם נתפסת כהזויה, נולדה כתשובה כמעט הכרחית מבחינתם לאיום שהטיל אובאמה על דרך החיים האמריקנית.

האמריקנים אמרו לא לפרשנים הפוליטיים, לעיתונאים מניו יורק ומוושינגטון, לפקידות הגבוהה בבירה, לתושבי העולם שהריעו כולם לשינוי שייעד להם הממשל החדש: מבחינתם, בהצבעה אתמול הם נתנו את התשובה שלהם: "לא, תודה" או "עד כאן".

הרוח האמריקנית קמה לתחייה למורת רוחם של הליברלים, שמפגן הכוח שלהם במוצ"ש בוושינגטון (ג'ון סטיוארט) רק הגביר את המוטיבציה של אלה שהצביעו אתמול יותר נגד הדמוקרטים מאשר בעד הרפובליקנים.

אובאמה יכול להתנחם בכך שלמרות הניצחון, לרפובליקנים יש כאב ראש לא קטן: איזו טקטיקה לנקוט? לעבוד עם הנשיא ובכך לסייע לו בעקיפין לקראת 2012 (כמו קלינטון ב-1994), או שמא להתנגד לכל יוזמה של הנשיא ולהיתפס על ידי הציבור כמי שמנע מאמריקה לנוע קדימה.

ומה לעשות עם תנועת מסיבת התה, שכמו עב"מ נחתה במערכת הפוליטית בפברואר ותוך חודשים שולחת סנאטורים לוושינגטון? ובעיקר מה לעשות עם שרה פיילין, הדמות הססגונית שעלולה מבחינת הרפובליקנים להשאיר את אובאמה בבית הלבן אם תהפוך למועמדת שלהם לנשיאות-

הנשיא אובאמה יוצא בימים הקרובים למסע בכמה מדינות באסיה, שכולל את אינדונזיה. הילארי קלינטון חסכה מעצמה את הבחירות המביכות כשהקדימה את הנשיא במסע משלה שהביא אותה עד פאפואה גינאה החדשה. מסע השורשים המרגש של אובאמה באינדונזיה יהיה מתוקשר, אבל אחרי תוצאות בחירות שלשום יש לנו הרושם שהוא יהיה מסע פחות סקסי מהמסע לטורקיה או לקהיר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו