על האשמים האמיתיים בקריסה של בית"ר

1. לאור הלחץ הגובר על הקופות במגרשי ליגת העל מצאו בהתאחדות נוסחה לוויסות העומס בדמות משחקי הרדיוס ואתמול נערך באשדוד המשחק החמישי העונה ללא קהל.

אין כבר מילים לתאר את האיוולת שבעונש הזה ולמען האמת כבר נמאס להתייחס לזה, אבל פשוט בלתי אפשרי לצפות במשחק ללא קהל. לא כל שכן לשחק באווירה כזו, וחבל שהשחקנים, המאמנים וההנהלות נפגעים בגלל נער טיפש, תקנון ארכאי ודיינים חסרי שיקול דעת.

במהלך המשחק התברר שהדברים נכונים רק לגבי אשדוד, כי לקבוצה השבורה של מלמיליאן דווקא יש מזל גדול שהקהל לא נכח במגרש. התפרקות כזו היתה מתקבלת רע מאוד גם ע"י חסידיו ומעריציו הגדולים של אורי מלמיליאן, שנראה פשוט מיואש.

לספוג שלושה שערים בשבע דקות זו הפקרות. לקבוצה הירושלמית אין הגנה, אין קישור ואין התקפה, אבל חמור מכך - אין לה נשמה.

האשמה הראשית היא בשחקנים, אבל אי אפשר לנקות את המאמן המקובע שדוגל בשיטה ובמערך שלא מתאימים לקבוצה וממשיך בחילופים פחדניים שלא תורמים כלום.

נכון שהבעיה בקבוצה גדולה משינויים פרסונליים כאלה או אחרים, אבל בכל זאת - שחקנים כמו חן עזריאל ואלי דסה צריכים לשחק כדי שלפחות העתיד יהיה טוב יותר. כרגע אורי צריך להמשיך, אבל בלי שינוי מחשבה קיצוני וחילופים שהוא חייב לבצע, קשה לראות איך יוציא את העגלה מהבוץ.

2. הפועל ת"א תגיע למפגש עם שאלקה לאחר שהוכיחה כי לפחות בליגה היא חזרה למסלול. הניצחון על ב"ש אמנם היה דחוק, אבל זה קרה בגלל שהפועל הורידה הילוך לאחר שתמוז שם את השני בדקה ה-50.

בסך הכל הפועל הפכה את המשחק לקל כבר במחצית הראשונה וניצלה משחק נסוג וחסר אמונה של האורחים. קלינגר ערך שינוי טוב כשהסיט את סוארז למרכז ואת יחיאל לעמדת הבלם, אבל היה לו קישור שחקן דפנסיבי מיותר ולכן קבוצתו התקשתה לצאת קדימה ולהטריד את הפועל.

באר שבע חזרה בזכות הרפיון של האדומים וכניסתו של דוד רביבו. אחד האמצעים של קבוצה נחותה לאיים על השער הוא באמצעות כדורים נייחים, ואין לבאר-שבעים שחקן מתאים יותר למשימות האלה מאשר רביבו. תמוז בתקופה טובה וממשיך להוכיח את עצמו. הוא פרויקט נוסף של גוטמן שמניב תוצאות. שיתוף הפעולה עם סהר טוב ואין לי ספק שלפחות במשחקי הליגה הפועל יכולה לשחק עם שלושה חלוצים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו