גם אנחנו זקוקים לתמונת ניצחון

האיום של האיסלאם הקיצוני על הדמוקרטיה המערבית, והמלחמה העולמית בטרור שהוכרזה על ידי ארה"ב בשנת 2001, אינם מעניינו של הנשיא אובאמה הדוגל בהתקפלות, שמביאה אחריה רק הרס וחורבן כמו בלוב ובעיראק. הזיגזג ההצהרתי של אובאמה וקרי מוכיח כי עניינם העיקרי הוא שהמשמרת שלהם תעבור בשקט, והם מנסים בכל דרך להדביק את ממשלת ישראל באותה מחלת הפקרות שאינה מעצבת את העתיד אלא שורדת את הרגע.

היציאה למבצע צוק איתן, בהמשך ל"שובו אחים", חשף את תרחיש האימים שהפיק חמאס. משנחשפה תוכניתו, חמאס מנסה לגרור אותנו למלחמת התשה תוך כדי שימוש בשיטות גרילה שאליהן התכונן וערך את מאמציו, ואשר בהן הוא יעשה פחות טעויות ויוביל אותנו לפגיעה בבלתי מעורבים. תמונת הניצחון המעוותת שלו אמורה להציג את יציאת הבכירים מהבונקרים ללא פגע, ועשרות תמונות של ילדים ונשים שנפגעו תלויות על קירות הרחובות הראשיים שבהם יצעדו. תמונה חסרת רגש, אבל מה אפשר לצפות מאויב שהאוכלוסייה שלו היא אמצעי ולא מטרה.

ההזדמנות שנוצרה להכרעת מדינת הטרור זוהתה והיא עדיין בתוקף. אירועי הפצמ"רים והמנהרות מוכיחים כי לצה"ל אסור לעמוד במקום אחד. בתא השטח העזתי הצפוף מי שלא בתנועה, הופך פגיע ופחות מאיים. כשצה"ל מתקדם ויורה הוא זורע פחד, הוא משבש את דרך פעולתו של חמאס וגורם לו לעשות טעויות. עם זאת, כל החלטה שתתקבל חייבת לתת מענה להיערכות מאיימת ביום שאחרי, כזו שתאפשר שמירת ההרתעה.

צה"ל התאמן, נחוש ומוכן לביצוע משימות מתוכננות וכאלה הדורשות התאמה מחודשת. חיילי צה"ל ומפקדיו בשטח הוכיחו כי יש על מי לסמוך.

מדינת ישראל זקוקה לתמונת ניצחון, גם אם תהיה זו תמונה עתידית - החזרת הביטחון, הרתעת האויבים הפוטנציאליים ושיגרת חיים נורמלית. החזרתו של הדר גולדין, הקצין השבוי, היא משאת נפשו של כל אחד מאיתנו וחובה צבאית מוסרית, והיא חייבת להיות חלק מתמונת הניצחון שלנו.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!