נאומי אולמרט

השבוע תקף אולמרט מעל במה ציבורית את ראש הממשלה. אך לפני כמה שבועות יצא, מעל במה שסיפקה לו יוזמת ז'נבה ובספר שהוא כותב, בהתקפה חזיתית על אהוד ברק. מכיוון שנראה כי אולמרט סיגל לעצמו הרגל להופיע שוב ושוב בתפקיד של אייקון לאומי, תוך כדי התעלמות מכובד האישומים הפליליים שמולם הוא מתמודד, הגיע אולי הזמן לדון בבעיה העיקרית והמהותית שאפיינה את תקופת אולמרט ומאפיינת את הבעייתיות בכל התקפותיו האחרונות.

במאי 2006 הקים אולמרט ממשלה ומינה בה את ציפי לבני לשרת החוץ ולממלאת מקום ראש הממשלה, את עמיר פרץ לשר הביטחון ואת אברהם הירשזון, שהוגדר מקורבו של אולמרט, לשר האוצר. היה ברור לכל כי התפקיד הכי פחות מתאים לעמיר פרץ הוא שר הביטחון. היה ברור שגם בתפקיד של שר החוץ יתקשה מר פרץ להתבלט, לכן ברירת המחדל היתה להציבו בתפקיד שר האוצר.

אולמרט חשב אחרת. הסיבות לכך בוודאי רבות, אבל נראה שנוסף על הדאגה להירשזון חברו, היה המינוי תכסיס פוליטי לחיסולו של עמיר פרץ כמתחרה במערכת הבחירות שתבוא בהמשך. המזימה היתה לתייג את פרץ ככישלון באמצעות מינויו לתפקיד שאותו אינו כשיר למלא בהצלחה. הצגת פרץ ככישלון היתה מחלישה מאוד את מפלגת העבודה והיתה יכולה לבסס את קדימה כתחליף, שכן שתי המפלגות מתמודדות על אותה משבצת בוחרים.

חודשיים לאחר תחילת כהונתה של הממשלה נכנסה ישראל למלחמת לבנון השנייה. ועדת וינוגרד שבדקה את המלחמה קבעה כי: "ההחלטה העקרונית של הקבינט המדיני-ביטחוני מיום 9 באוגוסט שאישרה, על פי המלצת צה"ל, את היציאה למהלך קרקעי (...) היתה החלטה כמעט הכרחית. היא הקנתה לממשלת ישראל גמישות צבאית ומדינית נחוצה" (סעיף 31 בהודעה לעיתונות). אולם הכשל הגדול היה בניהול המלחמה על ידי אולמרט ופרץ מצד הממשלה, לצד כישלונו של דן חלוץ בהכנת הצבא למלחמה מסוג זה וכשל בניהול הצבא בעת המלחמה.

היה סביר להניח כי אולמרט ילמד את הלקח ויבין שמשחק במינויים לא מתאימים לתפקיד הרגיש של שר הביטחון הוא משחק באש. אלא שלאולמרט זה לא הזיז. מי שכתב בספרו שעתיד לצאת לאור כי אהוד ברק "לא אחראי בהמלצותיו בעניינים הרגישים והמכריעים שבהם היינו צריכים לקבל החלטות", מינה אותו לתפקיד ואפילו לא שקל לפטר אותו ולהחליפו במישהו אמין, החלטי ונאמן, ולו כלקח מדו"ח ועדת וינוגרד. וכן, גם אם התוצאה ממהלך כזה היתה מחייבת הליכה לבחירות. זו אחריותו של ראש ממשלת ישראל לדאוג לביטחון.

ולכן, כאשר אדם שזו רמת שיקול הדעת שלו משיא עתה עצות מתנשאות לראש ממשלת ישראל, אין לנו אלא לגחך, ואף לחשוש כי אם הוא ייחלץ מההאשמות הפליליות שבהן הוא נחשד, הוא עוד עלול לנסות לחזור לעמדת מפתח שממנה הוא עלול לסכן אותנו שוב.