ברח אל המשחק

טוני קרטיס היה אגדה. אבל אגדה צנועה, כישרונית ומקסימה כל כך שאין שום דרך להשוות אותו לאגדות המנופחות הרגילות של הוליווד.

עבור רוב אוהבי הקולנוע, קרטיס זכור כשהוא לבוש בשמלה, בתפקידו המבריק בסרטו של בילי ויילדר "חמים וטעים" ב-1959. קרטיס ועמיתו ג'ק למון התחזו בסרט למוסיקאיות כדי לנוס מזעמה של המאפיה של שיקגו.

כשנה לאחר מכן עבד קרטיס עם גאון אחר, סטנלי קובריק, והשתתף בתפקיד עבד בסרטו "ספרטקוס". הוא הוכיח יכולת מבריקה הן בתפקידים דרמטיים והן בתפקידים קומיים ולא עצר באלה: לאורך כל הקריירה שלו הוא לא הפסיק לצייר, ובשלביה המאוחרים אפילו הכריז שהקולנוע מעניין אותו פחות מהציור. ציור אחד שלו מצוי באוסף מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.

אמש הספיד אותו עיתון "הניו יורק טיימס" במילים שיש בהן מן האירוניה: "כאמן במה, מר קרטיס משך תשומת לב בראש ובראשונה בזכות מראהו המושך". למעשה היה שחקן רב-כישרון אבל יופיו אכן משך אליו נשים רבות, ובהן השחקנית מרילין מונרו, שאיתה חלק כנראה רומן אהבים. הוא היה נשוי שש פעמים, מנישואיו הראשונים נולדה השחקנית ג'יימי לי קרטיס.

קרטיס נולד למשפחה יהודית-הונגרית קשת יום בניו יורק של שנות ה-20 וסבל מילדות קשה. הוא נמלט ממנה אל לימודי משחק ואל הצלחה הוליוודית.

אחד מהאתגרים הגדולים שלו היה ליהוקו התמידי נגד שחקנים ידועים ממנו. "תמיד נאלצתי להתגונן ולתרץ את קיומי", אמר פעם בראיון.

הוא היה מועמד לאוסקר פעם אחת ומעולם לא זכה בו, אבל תהילתו היתה כזאת השוכנת בלבבות ואינה נסמכת על פרסים. אין ספק ששמו הוא מן הבולטים שהידרו את המסך במאה האחרונה. הקריירה של קרטיס נפגעה בעקבות שימוש בסמים בשנות ה-70, והוא עבר למסך הקטן ולבסוף פרש כליל. אף אחד אינו מושלם, אך החיים שהותיר אחריו לא יישכחו במהרה.