על תקופות קשות

1. הפועל ת"א נכנסת לחודש קריטי עבורה. גורלי לא רק בהשפעה על העונה הנוכחית אלא לשנים רבות קדימה. בחיים, כידוע, יש מחזוריות, כל מה שעולה חייב לרדת וכו'. ליון, נתניה, דרבי ואז שאלקה - ארבעה משחקים על עונה ודרך.

נכון, בליגת הקיזוז הכל יכול לקרות, אבל תראו את הפורמה של מכבי ואת המצב של הפועל, ותבינו מה אומר ניצחון צהוב בדרבי. עוד שני הפסדים בצ'מפיונס, ובחודש ינואר הם יחלו לעוף. אולי במחיר נמוך הרבה יותר, אבל הם עדיין יעופו. וינסנט אניימה, דגלאס דה סילבה, אולי אפילו ערן זהבי. בגנק יושבים על הגדר ומחכים.

2. אלי גוטמן ראה בשבת האחרונה את שחקניו מזלזלים בו ובאוהדים. יוסי שבחון ועומרי קנדה - שניים שדווקא נתנו את כל מה שיש להם - קיבלו פרס והערב הם ייזרקו לספסל. ערן זהבי ואביחי ידין, באשמתם או שלא, לא שיחקו כדורגל בשבת האחרונה. גם לא דגלאס דה סילבה. אבל הם באנקר. גוטמן מתחיל להזכיר קצת את דרור קשטן, שבקבוצות שלו לא מרשה עגילים ושיער צבוע, אבל מול הכוכבים (ראו מקרה בניון בנבחרת) מתקפל במהירות.

שווה להתעכב על זהבי. אני לא יודע עד כמה הבחור בקיא בהיסטוריה של הפועל ת"א, אבל הקריירה שלו מתחילה להיראות פתאום דומה לזו של שבתאי לוי. שווה לו לקפוץ לבית אריאלה בתל אביב ולקרוא קצת על עונת 81' ועל זאת שאחריה. אם ידין, דה סילבה ואותו זהבי יטרפו היום את הדשא, הקהל יבין את מה שהוא לא רצה להאמין בו - שהשחקנים הללו מתאמצים קודם כל בליגת האלופות.

מזל שיש להם את הקופסה בשבת כדי להוכיח שלא כך הם פני הדברים.

3. כשמשווים בין הפציעות של ברק יצחקי לאלה של מהרן לאלה, נוטים להתעלם מהחלוץ האדום. יצחקי הוא שם גדול יותר, יקר יותר, והאבחנות הרפואיות באתרי הספורט מזכירות פרק בסדרה "האוס". אחרי הגיליון הרפואי של לאלה אף אחד לא עוקב.

על המגרש עצמו מכבי ת"א היא קבוצה שנכון לעכשיו, במקרה או שלא, משחקת הרבה יותר טוב ומשוחרר מאז יצחקי נפצע. בלעדיו היא רשמה שלושה ניצחונות ליגה והציגה גם משחק קבוצתי מצוין. לעומתה, הפועל ת"א משוועת לקבל חלוץ לצד איתי שכטר. בן סהר עוד לא פוגע, ואילו טוטו תמוז הסתפק עד עתה בגול מול הפועל עכו ובקורה בגארבג'-טיים בליסבון. אז מי באמת חסר יותר-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו