יש לי חלום
בהיכנס השנה היוצאת לתוקפה רווחו בארץ חששות כבדים שמא תדע תש"ע עימותים מדיניים עם ברק אובאמה, וממילא גם עם אבו מאזן. צפי שחור זה לא התממש. הוא עלול להתרחש בתשע"א הבאה עלינו לטובה (או לא כל כך), אבל עד כה הספינה הישראלית מצויה בשליטה עצמית, ומנווטת מעל פני המים. עם קשיים ואיומים, אבל לא במצולות.
אין קל מאשר לבקש לעצמנו יותר ממה שכבר אירע. לקוות כי יעלה בידי בנימין נתניהו למנוע משבר עם ארה"ב ואירופה; עם הפלשתינים ומדינות ערב המתונות; ובלי אינתיפאדה חדשה ובלי ויתורים, שהם מעבר להסכמה הלאומית בישראל. היעד אפשרי, בעיקר אם יהיו השלכות מעשיות לסנקציות הננקטות נגד איראן, ותשומת ליבו של העולם תופנה למנוע את גירעונה של טהרן.
אם באלול הבא תוכל החברה הישראלית להצביע על חבילת הישגים, שהכלכלה לא קרסה והחרם העולמי לא התרחב ורמת הביטחון הלאומי לא נפגעה והמשא ומתן עם הפלשתינים מתקיים כמהלך המונע את חידוש האלימות ובלי לפגוע ביציבות השלטון - דיינו. אבל לא.
ממשלה ראויה לאומה עם סיכוי כה רב וסיכון לא מבוטל צריכה לשאוף ליותר מזה. דבר אחד הוא שנתניהו ייאבק בהצלחה על הכרת הפלשתינים בישראל כבמדינת העם היהודי, אבל נדבך חשוב ממנו הוא שישראל אכן תהיה יותר יהודית; שהיא תפעל להחזיר ישראלים יורדים יותר מכפי שעשתה עד כה; ושתמנע את ירידתם לאחר סיום התואר הראשון באוניברסיטה, ותרבה בגיורים המעוכבים בידי רבנים שמרנים ואין מושיע, ואולי גם תעודד קליטת בני דתות אחרות במסגרת הלאום. זה לא מייתר את המאמץ המדיני של נתניהו, אבל מגבה אותו, ולאורך ימים חשוב ממנו.
יש לי חלום שישראל לא רק תפעל כפי יכולתה בתחום הרווחה והחינוך והביטחון, אלא תבחר לה יעדים אסטרטגיים ותסתער עליהם. זה חלום על שיפור הדמוגרפיה היהודית בישראל ועל מערכת חינוך שחותרת למצוינות במדעים ולחיזוק התודעה הציונית והדמוקרטית.
לישראלים אחרים יש חלומות חשובים שונים, והמכנה המשותף לכולם הוא שהמדינה אינה צריכה להסתפק בכך שהתנהלותה תהיה "בסדר" - מצב שהיא רחוקה ממנו - אלא מהפכנית.
לכך נחוץ חיבור בין תודעה חדשה לבין מילים ישנות, שיצאו מן המילון וראוי להחזירן באמצעים מודרניים: "קיבוץ גלויות", "בערבות הנגב" "ולירושלים עירך ברחמים תשוב".
זה רחוק, אבל בהישג יד. בתנאי שהזרוע ארוכה. לכך נחוצה גם תקיעה בשופר גדול, שברים ותרועות, עוד ועוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו