"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

תסבוכת שהפכה לפלונטר

,עודכן

לעיתים, כשהתסבוכת הופכת להיות "פלונטר" וכבר לא ברור מה עובדה ומה "ספין", יש יתרון לחזור ולהסתכל על כל הפרשה שנזרקה לחלל עולמנו אך לפני ימים אחדים, במבט מחודש ומפשט.

בראשית היה המסמך המכונה "מסמך גלנט". גם היום הוא הדבר המוחשי הקיים בוודאות ועצם קיומו מצריך תשובה לשתי שאלות עיקריות לבירור הפרשה: מי כתב אותו והאם הוא מזויף. מקריאת המסמך עצמו מסתמנות שתי אפשרויות עיקריות לשאלה כיצד נוצר ומי הוריו. אפשרות אחת לכאורה היא שהמסמך נכתב לבקשת גורם (לפי אחת הטענות, אולי מישהו ממשרד הביטחון-) שביקש (אולי מגורם במשרדו של אייל ארד-) לקדם את מועמדותו של האלוף גלנט לרמטכ"ל. אפשרות שנייה, המסמך זויף, כדי שייראה לכאורה שיש גורם במשרד הביטחון המנסה, בעזרת משרדו של אייל ארד, לקדם את מועמדותו של האלוף גלנט בדרכים לא כשרות.

שתי האפשרויות חמורות, אבל יש להדגיש כבר עכשיו שאם המסמך מזויף מדובר לא רק בניסיון הכפשה אלא בעבירה פלילית ואם המסמך אותנטי יש לנו עניין בבעיה אתית ובהשחתת מידות ולא בעבירה פלילית. לפיכך השאלות מי כתב את המסמך לבקשת מי והאם הוא אותנטי הן שאלות מפתח, הן לחקירה והן לאופן הטיפול בתוצאותיה.

הנושא הופנה בהחלטת רה"מ ליועץ המשפטי, שהחליט להקפיא את ההחלטה על מינוי הרמטכ"ל הבא והטיל את החקירה על משטרת ישראל. ההקפאה מקשה מאוד על החלטה מנהיגותית שהיתה יכולה לחסוך הרבה בוץ ורפש שעוד נראה לצערנו בימים הבאים. הטלת החקירה על המשטרה ממקדת מטבע הדברים את החקירה לשאלה האם יש כאן עבירה פלילית והאם יש מספיק ראיות להעמדה לדין.

אפשר היה להטיל את משימת החקירה גם על גופים אחרים - מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת), השב"כ (שירות הביטחון הכללי) והמלמ"ב (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון). למצ"ח יש לפנות רק בשלב שחייל חשוד בעבירה. השב"כ והמלמ"ב יעילים הרבה יותר ממשטרת ישראל בחקירות שבהן רוצים לדעת מהר "מי עשה מה" ולא בהכרח אם מדובר בעבירה פלילית. יש סיבות טובות שונות להטלת החקירה על המשטרה וכדאי גם לזכור שמצ"ח כפוף לרמטכ"ל והשב"כ לרה"מ והמלמ"ב לשהב"ט - הרבה ר"ת (ראשי תיבות) והרבה משמעויות להמשך.

עכשיו, משהופנה הנושא למערכת המשפטית ולמשטרה, נותר רק לקוות שצוות החקירה מבין שהבעיה אינה רק האם בוצעה עבירה פלילית, שחשוב מאוד להגיע מהר לתשובה האם המסמך מקורי או מזויף, כלומר מי כתב אותו ומי הזמין אותו, ושהדרך היעילה ביותר לתקף או לשלול זאת ואף למצוא את המעורבים היא באמצעות פוליגרף. אז לעבודה!

הכותב הוא נשיא מועצת הביטחון לישראל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר